קצת מענינו של יום, עומדים אנו סמוך ונראה ל'פסח שני', ידועים דברי הזוה"ק על יום פסח שני, (רעיא מהימנא ח"ג קנב:) 'כרוזא כריז כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא ייתי ויחמי עד דלא ינעלון תרעי אימתי כרוז אכריז, בארבעה עשר לירחא תניינא דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחין מכאן ולהלאה ינעלון תרעי [כל מי שרוצה לבוא וליראות את פני האדון ה', יכול לבוא באלו הימים ולהיכנס טרם ינעלו את השערים, כרוז זה יוצא ביום י"ד אייר פסח שני, שמאז השערים –פתוחים למשך שבעה ימים, ולאחר מכן ינעלו אלו השערים], ע"כ.
כך הביא בספר שער יששכר (ח"א דף צ' אות ח'). וכן בספר אוהב שלום (קאמינקא, שמביא בשינוי קצת). בעת התוועדות החברים הקדושים בפסח שני (אשר הוא בין י"א לי"ט אייר, עת אשר היו החברים הללו יחדיו מדי שנה בשנה, כמסופר כ"פ בספר זה (אוהב שלום), כיבדו פעם את רבנו הרה"ק מקאמינקא לומר תורה. רבנו סירב להם ולא רצה לומר, ולאחר הפצרותיהם הסכים במקצת ואמר שיקשו לו איזה קושיא והוא יתרצה להם. הקשו: מדוע בפסח ראשון (פרשת בא) כתוב ולא תותירו ממנו עד בוקר, ובפסח שני (פרשת בהעלותך) כתוב ולא ישאירו ממנו עד בוקר? ע"ז השיב להם רבנו: מי שיודע הכוונה בפסוק "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו" (ישעיהו ד ג). (מדוע אצל ציון נאמר נשאר ואצל ירושלים נאמר נותר), הוא יודע ג"כ הכוונה כאן…
ננסה לעמוד על ביאור הדברים, היכן מוצאים אנו דמיון להנ"ל במקרא, ענין שבא הן בלשון "נשאר" ובאותו ענין נמצא גם הלשון "נותר". ובספרי השרשים עמדו לבאר החילוק בין שאר לנותר. וע"ד דרוש נמצא כאן ענין מופלא. בענין פסח שני אה"כ (במדבר ט, ו-יא), "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא … ויאמרו… אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'… ובדברי רז"ל (סוכה כה:) כי האנשים האלו היו נושאי ארונו של יוסף.
והנה מוצאים בתורה הק' בפעם הראשון (כידוע בספה"ק שכל ענין שנכתב בפעם הראשון הוא ראש לכולם בענינו) ענין שנכתב בו לשון "נשאר" ובאותו ענין נמצא גם הלשון "נותר". בפרשת מקץ (מב לח) "ויאמר לא־ירד בני עמכם וגו' והוא לבדו נשאר". אלו דבריו של יעקב אבינו שאמר לבניו בעת שהיו צריכים להוריד את בנימין עמם למצרים. ולאחמ"כ בפרשת ויגש, כשחזר יהודה על דבריו לפני יוסף, אמר באותו ענין "ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן וגו' ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו" (מד כ). ושם הזכיר הלשון נותר באותו ענין שדיבר עליו יעקב אבינו, רק אמרו בלשון נשאר. וא"כ נמצאנו למדים, בפעם הראשון שבתורה נכתב בענינו של בנימין, וכאן בפסח שני נכתב בענינו של יוסף.
ואי' במדרש (בר"ר פרשה עג ז), דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן, והם המכינים התגלות משיח בן דוד. ואפשר עד"ז יתבארו דבריו הק' של הרה"ק מקאמינקא הנ"ל, "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו" (ישעיהו ד ג). במהרה וברחמים גדולים אכי"ר.
