'בצדק תשפוט את עמיתך' (יט טו). וברש"י ביאר שעל כל דם לדון את רעהו לכף זכות.
בשנת תרל"ד לפ"ק עלה הגה"צ רבי אריה מרדכי ראבינאוויטץ זצוק"ל [בן הרה"ק רבי יהושע אשר מפוריסוב זי"ע בנו של ה'יהודי הקדוש' מפרשיסחא זי"ע] לחונן את עפר ארץ ישראל ולהשתקע בה במסירות נפש [בימים ההם שררה עניות ודחקות גדולה בארץ ישראל, ואעפ"כ עזב את כל בני משפחתו ועלה בגפו עם הרבנית ושבעת הבנים להתיישב בארץ ישראל].
בטרם יצא לדרכו הלך להיפרד מגדולי צדיקי דורו אשר בפולין וגלילותיה סביב, בין השאר נסע לטריסק כדי לקבל את פני הרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק זי"ע, ויהי כאשר הגיע לשם נכנס לבית המדרש ומצא את ביהמ"ד מלא מפה אל פה, על הבימה עמדו שני עשירים ומבכים מרה בדמעות שליש, וכל הקהל עומד ושומע דבריהם בחרדת אלוקים.
וכה סיפרו השניים, שותפים אנו ב'עסקים גדולים', לצורך העסקים הוצרכנו ללכת ב'דרך רחוקה' כדי לקנות סחורה. לשם כך לקחנו עמנו צרור כסף בסכום גדול מאד. על אם הדרך ראינו איש עני ואביון הנשרך ברגליו ושקו על כתפו, וקראנו לו להצטרף עמנו בנסיעתנו, הלה הודה לנו מכל לבו מאחר שאף מחוז חפצו דומה היה לשלנו. במשך הדרך נתוודענו למעשי האיש כי נתברך בצאצאים בליעה"ר, ובכדי להביא לחם לפי הטף נדד לעיר רחוקה ושימש כמלמד דרדקי בבית אחד הכפריים, עתה משעברו כמה שנים נאסף בידו סכום כסף הגון, והינו חוזר בשמחה לביתו כדי להשיא את בנותיו בע"ה, וכה המשיכו לדבר ולשוחח בנעימה בעת הנסיעה.
לקראת שבת קודש נכנסנו לעיירה אחת שם שכרנו חדר מרווח באחד הפונדקים כראוי לעשירים כמונו ובנדבת רוח אף שילמנו מכספנו ושכרנו חדר נאה עבור המלמד העני שנסע עמנו, וכך עברה השבת בטוב ובנעימים – להתענג במאכלי ערבים ובמיני מטעמים, ובכל הזמן הודה לנו העני מעומק הלב על החסד שגמלנו עמו.
במוצאי מנוחה מיהרנו לבדוק את צרור המעות, וחשכו עינינו לראות שחסרים לנו מאתים כסף צרוף, ואף לאחר חיפושים בכל פינות החדר לא מצאנו את הסכום הגדול. מיד עלה בלבנו חשד שמא אותו עני מסכן שלח ידו בכסף שאינו שלו, כי קרוב לוודאי שחמדת הממון העבירה אותו על דעתו ודעת קונו וגזל כסף שאינו שלו.
על כן, קראנו לו, ובדרכי נועם ביקשנוהו שישיב את הגזילה אשר גזל… אך הוא עמד משתומם על שחושדים בו, והבטיח שמעולם לא נהנה מממון גזל, וחלילה לחשוד בו על הדבר הזה, כראותנו כי איננו 'מודה' החילונו לדבר עמו קשות – שאם לא ישיב הגזילה ייענש קשות, והחילונו להכותו מכות רעות ונאמנות כדי שיודה על האמת, ועל הכל הטחנו בו דברים קשים כגידים – כיצד תשלם לנו רעה תחת טובה, אחר שלקחנו אותך בעגלה ראויה לשמה ואף הוצאנו עליך את כל הוצאות השבת… ועדיין הוא בשלו – לא אנכי הגנב, משם ניגשנו למשמש בכיסיו בע"כ, ואכן אחר בדיקה קצרה מצאנו צרור מעות תפור למעילו מבפנים ב'חוט אדום', קרענו את פנים המעיל והוצאנו משם מאתים כסף צרוף.
ועדיין טען העני בכל התוקף – כסף זה צברתי במשך שנות עבודתי כמלמד דרדקי ושלי הוא. ואילו אנחנו הסוחרים דחינו את טענתו, כי היאך נזדמן לו סכום מעות כאותו הסכום שהיה לנו בצרור כספנו. לא עוד, אלא שלשמע ה'קולות' נכנסה בעלת הפונדק והוסיפה 'הוכחה' שעתה רואה היא בגודל רמאותו כי הלה ביקש ממנה בערש"ק 'חוט לתפירה' והיא נתנה לו חוט אדום… ואף שהוא טען שצרורו היה תפור מתמול שלשום לא קיבלנו טענותיו, והיה ברור ונהיר לנו כי זה גנב מאתנו את הסכום החסר לנו.
על כן היכינו אותו מכות נמרצות ונטלנו את 'כספנו' לקול מחאותיו ובכיו כי נחוס ונרחם עליו – והמשכנו בדרך אל היריד כשהעני נשאר פצוע וחבול והנה אך יצאנו מן העיר ועדיין לא נתרחקנו הרבה, השיגה אותנו 'עגלת הדואר' ושליחם מסר לאחד הסוחרים מכתב בהול ששלחה לו בני ביתו – וכה נכתב בו, בטרם צאתך לדרך הייתי זקוקה בדחיפות למאתיים רובל כסף, נטלתים מהצרור שהכנת לקחת עמך את מלא הסכום, ולא היה סיפק בידי להודיעך על כך עד עכשיו, על כן שלחתי מכתב זה…
עתה חשך עולם בעדנו כי נוכחנו לדעת שחשדנו בכשרים ואף היכינו אותו בחינם, מיד שבנו על עקבינו בדרך חזרה לאותה אכסניא שמא עדיין נמצא שם העני, ונוכל להשיב את 'כבשת הרש' אשר גזלנו מעמו ולפייסו על המכות והבזיונות שנחל מאתנו.
אך… בהגיענו לשם שמענו, שלבו של העני לא עמד במעמסה הכבידה, ובפרט אחר מכות נאמנות כאלו ומצבו קשה עד למאד, מיד קראנו לרופא מומחה שירפאהו אך ללא הועיל והעני שבק חיים לכל חי… כאומר… שבמו ידינו שפכנו דם נקי בישראל, במקום לדון אותו לכף זכות.
לא ידענו נפשנו מרוב צער וחרטה – אף שהיה הדבר נראה בעליל כי הוא גנב סכום כזה והיה לנו לכך הוכחות שונות, מכל מקום הרי כך עלתה בידינו… בצערנו החשנו צעדנו אל הרבי – המגיד מטריסק בבקשה שיורה לנו דרך תשובה, הקשיב המגיד לדברינו, ולאחר השיב, עצם הצער הנורא והחרטה העמוקה הוא לכם לכפרה, ועתה קבלו עליכם לפרנס בדרך כבוד את האלמנה והיתומים ביד רחבה כל ימי חייהם, ואף תשיאו את היתומים ביד רחבה ממש כמו שהינכם נוהגים בצאצאי בניכם שלכם ולבד מכל זה עליכם לאסוף את כל תושבי העיר הזאת אנשים נשים וטף מנער ועד זקן ותספרו להם את כל המאורע מתחילתו ועד סופו, וע"י הבזיונות עם הזיכוי הרבים שילמדו כולם מוסר עד היכן יש לדון את כל איש מישראל לכף זכות, אפילו כשנראה כמעט בבירור שהחשד אמת הוא.
סיפור זה נהג בנו רבי יהושע אשר זצוק"ל לספר לצאצאיו, למען ידעו דור אחרון עד כמה חובת האדם לדון לכף זכות אף אם נראה לו ברור כשמלה כי הלה חטא ופשע כנגדו, כי פוק חזי מה עלה בגורל שני עשירים אלו עד שרצחו נפש את הנקי מכל צל עוון… ובאמת, בכל עת אפשר לאדם למצוא איזה כף זכות – כאשר יחשוב ויתבונן עד היכן מגיעה ה'לימוד זכות' שמלמד על עצמו… וד"ל.
