בעקבות החלטת בנק ישראל להעלות פעמיים את הריבית באופן דרמטי, על מנת לנסות להחזיר את יעד האינפלציה לטווח המקורי, הסביר נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון את המהלכים הכלכליים של הבנק לראיון בעיתון "כלכליסט". הנגיד התייחס למושג Front Loading, שמשמעו "הקדמה והאצה", והסביר כי העלאת הריביות היא על מנת להימנע מהעלאות חדות יותר בעתיד. כמו כן התייחס הנגיד בהרחבה להשפעת הריבית על שוק הדיור.
בראשית דבריו אמר הנגיד "אנחנו מבינים את הכאב בהעלאת ריבית, אבל צריך לרסן את האינפלציה. אמרתי כמה פעמים, זה כואב היום כדי להימנע מכאב גדול יותר בעתיד. האצה והקדמה של הריבית אמורות למנוע את הצורך בהעלאות ריבית גבוהות יותר מהרמה של 3% ויותר, שאליה אנו חושבים שצריך להגיע. להערכתנו, כבר הריבית הנוכחית היא בטווח של ריסון האינפלציה".
לשאלה האם המצב היה שונה לו הבנק היה מתחילים במהלכים מוקדם יותר, השיב הנגיד "כבר במאי 2021 ראינו בצד הריאלי של הכלכלה משק עם פעילות, ואמרנו שצריך להפסיק את ההרחבה הזו. אני לא יכול להגיד לך בדיעבד שידענו שנראה אינפלציות בסדרי גודל כאלו, אבל בהחלט חשבנו שצריך להוריד את הכלים המיוחדים הללו באופן הדרגתי, והפסקנו את ההלוואות לבנקים ואת רכישת האג"ח. עשינו את זה לפני הפד, והרבה לפני הבנק המרכזי האירופי (ECB). גם אם היינו פועלים מוקדם יותר, לא היינו רואים הבדלים מאוד גדולים בתוצאה הסופית לעומת המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. הרי גם אם היינו מעלים אז, לא היינו מעלים בצורה אגרסיבית כי אז לא הייתה סיבה. אולי העלאה מוקדמת הייתה מאפשרת קצת יותר הדרגתיות, זה לא היה משנה את התמונה הכללית. באופן יחסי לעולם ולרמת האינפלציה שלנו, פעלנו באופן נחוש ומהיר".
לגבי מדינות כמו צ'ילה, הונגריה ופולין שהתחילו בתהליך ההעלאה מוקדם יותר, אמר הנגיד כי "על המדינות הללו אפשר לחשוב בשתי צורות. מצד אחד, הן משקים מתפתחים, וייתכן שהן נקטו צעד הגנתי טוב על שער החליפין. מצד שני, דווקא מפני שהן זזו הרבה מאוד לפני הפד וה־ECB, ייתכן שהאפקטיביות של כל העלאת אחוז הייתה נמוכה. הן נמצאות בריביות של 9%-7% עם אינפלציה עמוקה. לכן אני אומר שחשוב להסתכל על התזמון גם בהקשר רחב".
הנגיד התייחס גם לאמירה של יו"ר בנק לאומי שהצהיר כי "האינפלציה תרד בלי קשר לבנק ישראל" ואמר "ברור שאנחנו משק פתוח, ולכן בתחילת התהליך אמרתי שאנחנו רואים שרוב העלייה באינפלציה היא בסעיפים סחירים. אבל עכשיו אנחנו רואים שהאינפלציה נמצאת במנעד רחב של סעיפים, ועל פני זמן. אנחנו רואים שזה מגיע מצד הביקושים, הרבה יותר ממה שמגיע מחו"ל. אם אנחנו מנכים את האנרגיה, אנחנו כבר מתקרבים לאינפלציה בעולם. הציגו לנו שקף שמראה כי 75% מסעיפי המדד התייקרו במעל 3%, ועם כל הכבוד צריך להסתכל על הנושא בראייה הרבה יותר רחבה. יש שוני בין אופן הטיפול באינפלציה כעת, לבין אופן הטיפול באינפלציה בתחילת הדרך".
סוגיה נוספת בה עסק הנגיד היא נושא המשכנתאות לדיור. לגבי השאלה האם העלאת הריבית עשויה להביא לצינון בשוק הדיור ולהתמתנות בנטילת משכנתאות, ענה הנגיד "ריבית היא כלי רוחבי, היא לא נועדה לטפל ישירות בשוק הדיור, אלא באופן כללי לתרום לריסון אינפלציוני. אם הריבית עולה, גם המשכנתאות עולות, אז גם אם תהיה התמתנות כלשהי של המחירים, הזוגות הצעירים וכל אלו שצריכים להיכנס לשוק הדיור לא ימצאו את עצמם בסביבה הרבה יותר נוחה. לכן הפתרון הוא רק בצד ההיצע. צריך לעשות הרבה שינויים לאורך כל מערך הייצור של הדיור, מתכנונים והפשרות, כוח אדם בוועדות התכנון, ולבסוף, החלק שהוא כנראה הקשה ביותר, זה התמריצים ברמת הרשויות המקומיות".
כאשר נשאל הנגיד מדוע הוא מתנגד בחריפות להטלת מגבלות נוספות על משכנתאות, כדי למתן את הביקושים, הבהיר הנגיד כי "ש לנו הרבה ביקושים. הרבה מהביקושים הללו הם מבורכים, בגלל דמוגרפיה מאוד בריאה. יש לנו ניתוח בבנק ישראל שמדבר על זה שהחלק של הריבית תורם כחמישית מעליות המחירים. לכן אני מתמקד בצד ההיצע כי ככל שנמצא דרכים להגדיל אותו, זה יפחית את הכאב. צריך להבין שהחיתום בישראל הוא מהמחמירים בעולם, גם מבחינת תשלום חודשי להכנסה וגם מבחינת יחס המימון לערך הנכס. אם נחמיר את המגבלות, את מי בדיוק אנחנו מדירים מהשוק? אם היינו שמים עוד ועוד מגבלות, היינו מגיעים למצב שבו רק אמידים ממש יוכלו להיות בתחום הקנייה של שוק הדיור".
"זה נכון שברמת הפרט הייתה עלייה מסוימת בשיעור המשכנתאות שבהן שיעור ההחזר מהמשכורת גבוה, אבל גם שם יש ירידה. שיעורי הכשל בישראל מאוד נמוכים, אנחנו רואים שהציבור בישראל מחזיר משכנתאות, יש למערכת כריות ביטחון גם ברמת הפרט, אבל לגבי המערכת, חשוב להדגיש שהיא מאוד יציבה".
