היא עומדת בדלת אחרי חיבוק, נשיקה ואיחולי "בהצלחה" הדדיים כשהבעה מוטרדת מצטיירת על פניה המתוקות. "אמא, תכתבי לי פתק למורה שאני לא חייבת לאכול בצהרון". אני כבר מורגלת בכתיבת פתקים כאלה ומשרבטת את המילים ללא מחשבה נוספת. בכל זאת אמא לחמש בנות במערכת החינוך. אבל בעצם אני רוצה לכתוב מכתב אחר. מכתב שאני מקווה יחסוך ממני כתיבת אין ספור פתקים והרבה יותר חשוב – יחסוך מהילדה שלי וגם מילדים אחרים, התנסויות מזיקות בנושא האוכל ובוודאי יטיב עם המורות המסורות:
שלום, מורה יקרה!
אנחנו לא מכירות אישית, אבל אני שומעת עלייך הרבה מבתי. היא כל כך נהנית מהסיפור בהמשכים שאת מספרת כל יום (גם אני נשארת במתח לחכות להמשך), מהיצירות המושקעות ומחוג אפיה נפלא. היא חוזרת עם עיניים נוצצות, שמחה ומרוצה. אני חשה הכרת הטוב מיוחדת כלפייך על היחס המסור שאת מעניקה לאוצר הקטן שלי. אני יכולה לשער שאולי אותה מסירות גורמת לך לדאוג שהבנות יסיימו את כל האוכל של ארוחת צהריים. אני שומעת מבתי שחשוב לך שלא יישאר דבר בצלחת ואת מאוד מקפידה על כך. הבנתי ממנה שהבנות לא משוחררות למשחק או פעילות אחרת אם עדיין לא סיימו את המנה. אני מודעת שאת נוקטת בגישה רווחת, אבל חשוב לי לשתף אותך בעמדתי ולבקש לנהוג אחרת, לפחות כלפי בתי. אני מאמינה שילדים יכולים לבחור מה לאכול וכמה לאכול מהמזון שמוגש להם. בעיני הכרחי לסמוך על החושים הטבעיים שלהם, לכבד את טעמם ורצונותיהם.
ילד בריא יקבל את כל מה שהוא זקוק ממזון בריא ומגוון (ואני לא בטוחה שהאוכל בצהרון עונה על הקריטריונים האלו). כואב לי לשמוע שהאוכל הופך לנושא של עימות, מאבק כוח וכלי משמעתי. האוכל בכלל לא צריך להיות נושא! הרי כמו שכתבתי קודם, ילד בריא יודע מה נכון לו מתוך המבחר המוצע. כואב לי שמורה כל כך רגישה צריכה לגעור, להעניש או למנוע הנאה מילדות בגלל חתיכת עוף או שעועית שלא נאכלה. אני תמיד חושבת על עצמינו, המבוגרים, איך היינו מרגישים אם מישהו היה מכריח או מאיים עלינו בגלל שלא אכלנו את המנה שלנו? ילדים אינם שונים מאתנו. בנוסף, הם אינם רוכשים הרגלי אכילה בריאים כשמאלצים אותם לאכול. הם מפנימים שרצונותיהם לא נחשבים, לפעמים לומדים להתעלם מהתחושות שלהם ולפעמים מפתחים סלידה כלפי מאכלים שהיו יכולים לאהוב וליהנות. במקום להיות מקור להזנה ולהנאה, האוכל הופך לנושא טעון רגשית ומעיק. אני אפילו גם לא בטוחה עד כמה המזון הזה מטיב עם ילדים במצב שמעורר כל כך הרבה סטרס והתנגדות. אני פונה אליך בבקשה וציפייה להניח לבנות לבחור לאכול את מה שהן מעוניינות. אפשר לסמוך עליהן שהן יבחרו את מה שטוב ונכון להן. אני בטוחה שזה גם יכול להקל עליך ולחסוך ממך עוגמת נפש מיותרת. בהערכה, תקווה להבנה וציפייה לשינוי,
דינה קורול, אמא לתלמידה בכיתה ב'".דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A), מלווה הורים וילדים להפוך התמודדויות יומיומיות להזדמנויות. מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים".
