כל בעל עסק מתחיל יודע שעל מנת למקסם רווחים עליו למצוא את המוצר או את חומרי הגלם במחיר הזול ביותר (אמנם לא רק זה, אך זהו מרכיב נחשב במודל). כך נולדה לה שיטת הסטוקים, כאשר הרכישה בכמויות הקטינה עלויות, וכך נולדה לה גם תרבות הייבוא הסיני במחירים שמפעלים כחול-לבן לעולם לא יצליחו להתחרות בהם.
עד כדי כך הוכחה השיטה כ'יעילה', שאף פעם לא ראינו איש עסקים יושב ובוכה על עוד מפעל ישראלי שנסגר. הראש העסקי הקר משדר אוטומטית את התגובה "למה הוא פתח מפעל בישראל? היה צפוי שלא יעמוד בתנאי השוק". נשמע מוכר? אז זהו, שמה שהיה נכון לפני עידן הקורונה, ממש לא נכון לעידן הנוכחי – ובטח ובטח ליום שאחרי.
העולם הכלכלי בנוי באופן שהאחד מניע את השני והגלגל חוזר על עצמו שוב ושוב. בעל עסק קונה מהיצרן > שנדרש להעסיק כוח אדם להרחבת פס הייצור > עובדי הייצור מרוויחים את שכרם ורוכשים מוצרים מ… בעל העסק שקנה מהיצרן. הדוגמה הזאת אמנם לא רלוונטית לענפים ועסקים רבים, אך בשינויי ניסוח קטנים תגיעו ב-99% מהמקרים לתוצאה זהה.
בחלוף השנים, עם התקדמותה של מדינתנו הקטנה והצעירה בכלכלה העולמית, בדגש להסכמי יבוא ויצוא והטבות מכס חובקי עולם, העדיפו העסקים לייבא סחורות מחו"ל. בשנים האחרונות התקדם העולם עוד יותר והצרכנים הם אלה שמעדיפים לקנות באונליין מחו"ל על מנת לחסוך כמה דולרים בסבב השופינג.
חוזקה של הכלכלה הישראלית, שיעור האבטלה הנמוך והשכר הממוצע הגבוה הם אלה שמנעו את קריסתם הכלכלית של עסקים וחברות רבות, למרות כל זה. בחלק מהמקרים אגב, זה לא עזר. כך למשל, הזמינה המדינה כמויות ענק של ציוד רפואי למשבר הקורונה מ… מפעל ישראלי במקסיקו. מפעל, שנסגר לפני חצי שנה בישראל ונאלץ להעתיק את מקומו למדינה 'טובה יותר' לעסקים.
אך כאמור, מה שהיה נכון אתמול, ממש לא נכון היום. משבר הקורונה הביא להשבתה ממושכת של המשק וגרר אחריו פיטורים רבים ונזקים בסדרי גודל עצומים לבעלי העסקים. התוצאה הייתה זהה למסלול למעלה – אך בכיוון ההפוך. בהיעדר מכירות אין הזמנות מהיצרן > בהיעדר הזמנות מהיצרן אין צורך בהפעלת קו הייצור > ועל הדרך איבדו למעלה ממיליון ישראלים את מקום עבודתם. ואם אין משכורת? אין צרכנים וביקוש למוצרים. נשמע מוכר?
משחזרו השבוע העסקים אט אט ל"שגרת קורונה", כצפוי בתקופות הפסד, פנו חברות ועסקים רבים לחפש ספקים זולים יותר, כאשר ברוב המקרים מדובר בחברות מחו"ל, מהסיבה הפשוטה – חיסכון בהוצאות – שגם ככה מבוססות על "הלוואת המדינה" שסוף סוף אושרה להם. אך כאמור, מה שהיה נכון בעבר, ממש לא נכון היום.
דווקא בתקופה הזאת חשוב לבחור בספקים ישראלים, גם אם המחיר כואב. שכן גם בעולם שכולו כפר גלובלי קטן, אם אנחנו מחפשים צרכן שיוכל להרשות לעצמו לקנות את המוצר שאנו מוכרים, אנו זקוקים לכך שהוא יתפרנס. לצורך כך, צריך המעסיק שלו להרוויח את זה.
גם הצרכנים שהסתערו השבוע על אתרי השופינג מחו"ל ששבו לפעול טעו קשות. שכן אם לא יתמכו בתעשייה הישראלית ובעסקים הישראלים (ואכן ישלמו הרבה יותר על אותו מוצר), מי שייפגע הם בעלי העסקים שלא יוכלו להעסיק אותם. בלי משכורת, הם גם לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות מאותם אתרים 'זולים' במרשתת. ככה זה כשהזול הופך ליקר יותר.
בנוסף, אסור לשכוח שאם המדינה לא תצליח לכסות את גירעונה, צפויים לנו העלאות מסים ומע"מ, מה שיתפרש בזינוק מחירי כלל המוצרים – כולל מוצרי הבסיס – גם לצרכן הפרטי. כך שעדיף לו לשלם כעת עוד 17% על הבגד או הגאדג'ט החדש שלו, ולעשות כל שיכול כדי שהמשק לא יקרוס, אלא יזנק.
לפעמים דווקא היקר – הוא הזול!
