הפגישה בג'נבה בין נשיאי ארה"ב ורוסיה, ג'ו ביידן וולדימיר פוטין, התקיימה מיד לאחר פסגת ה G7 של הדמוקרטיות העשירות (ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן, ואיטליה), שבה ביידן, בניגוד לקודמו דונלד טרמפ, הדגיש את חשיבות הלכידות המערבית אל מול רוסיה וסין. בעוד וטרמפ "זרם" עם מנהיגים אוטוקרטים, ביידן מתכוון לשקם את החזית המערבית מול שתי המעצמות האוטוריטריות המערערות על הסדר העולמי הליברלי.
ביידן מתכוון להיות קשוח יותר מקודמו כלפי פוטין, אך מצד שני ארה"ב צריכה את שיתוף הפעולה של רוסיה בסוגיות רבות כגון תכנית הגרעין האיראנית, השיקום של סוריה, השגת הסכם חדש על בקרת נשק, ויישוב הסכסוך באוקרינה. באשר לפוטין, הוא זקוק לביטול, אף חלקי, של הסנקציות המערביות אשר הוטלו בעקבות סופח כרים ב 2014, סנקציות שפוגעות בכלכלה הרוסית.
שני הנשיאים הסכימו להשיב את שגריריהם בתפקידם, כמו גם להבחין בין הסוגיות שבהן אין הסכמה (בראש ובראשונה מתקפות הסייבר שארה"ב מייחסת לרוסיה, והפגיעה הקשה בזכויות אדם ע"י הקרמלין) לבין הסוגיות שעליהן ניתן לדבר (כגון איראן, בקרת נשק, והאקלים). בסוגייה של זכויות אדם, הבהיר ביידן כי מותו של מנהיג האופוזיציה (המוחזק בכלא בתנאים קשים) תהווה חציית קו אדום מבחינת ארה"ב.
היחסים בין ארה"ב לבין רוסיה אינם דומים לאלו בין ארה"ב לבריה"מ בתקופת המלחמה הקרה משום שארה"ב היא הכלכלה הגדולה בעולם, בעוד והכלכלה הרוסית היא בגודלה של זו של ספרד. כמו כן, עיקר הכנסותיה של רוסיה הוא מכירת נפט וגז טבעי; מדובר, אם כן, בכלכלה ללא ערך מוסף טכנולוגי והתלויה במחירי השוק העולמי. פוטין מעוניין בהסרת הסנקציות דווקא משום שהכלכלה הרוסית תלויה במכירת משאבים טבעיים ולכן רגישה כל כך לסנקציות בינלאומיות.
מצד שני, פוטין "זקוק" לאויב חיצוני על מנת לחזק את שלטונו האוטוקרטי ולגייס את דעת קהל הרוסית סביבו. יש ברוסיה אי שביעות רצון מן המצב הכלכלי ומההשתקה האלימה של כל ביקורת כלפי השלטון. עבור פוטין, ניפוח ה "עוינות" של ארה"ב היא דרך קלה ויעילה לגייס את דעת הקהל הרוסית סביבו. לכן פוטין נוקט באסטרטגיה כפולה: הוא מנסה מאחורי הקלעים להגיע להבנה אם ארה"ב בנושא הסנקציות, ובמקביל מגביר בתקשורת את הרטוריקה המתגרה כלפי ארה"ב.
הדרך של פוטין לאלץ את ארה"ב לדון בסנקציות היא להפעיל איומים צבאים. כך הוא עשה לפני מספר שבועות, כאשר הוא ריכז כוחות רוסיים בגבול המזרחי של אוקרינה. שיטה זו השיגה את המטרתה, משום שביידן הציעה פגישה לאחר ריכוז הכוחות הרוסיים. במערכת "תן וקח" בין שתי המדינות, בדיין כבר עשה מחווה לפוטין באמצעות הסרת הסנקציות על החברות אשר בונות את צינור הגז "נורדסטרים 2" בין רוסיה לגרמניה (בניית הצינור הושלמה ב 90%, כך שהיה קל לביידן לוותר בסוגיה זו).
אך עבור ביידן, האתגר הגדול הוא עוצמתה של סין. לכן הוא רוצה להסדיר את היריבות עם רוסיה על מנת להתמקד בעימות הגלובלי עם סין.
—
הכותב הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב
