הולך וגובר החשש לעתידם של משקי הבית שאחד או שניים מבני הזוג נמצאים בחל"ת, מאחר ותקופת תשלומי האבטלה נגמרת בחודש אוגוסט, ומשפחות אלו יישארו ללא כל אפשרות להשתכר לביתם. כאשר לדברי שר העבודה והרווחה, איציק שמולי, סך מספרם של אלו שיופסק להם דמי האבטלה עומד על סך של חצי מיליון מובטלים שיישארו ללא פרנס ומשען כלכלי.
ע"פ נתוני הלמ"ס שפורסמו לאחרונה, נכון לסוף חודש מאי ענו 161,400 ישראלים להגדרה "בלתי מועסק", לצד 949,800 בני אדם נוספים המוגדרים כעובדים שנעדרו זמנית ממקום עבודתם בגלל משבר הקורונה, כלומר: עובדים שהוצאו לחל"ת ועדיין לא הוחזרו לעבודה. חיבור בין השניים מניב תוצאה של 1.11 מיליון מובטלים בפועל, המהווים כ-27% מכוח העבודה. רובם ככולם מגיעים מהמגזר הפרטי, שכן במגזר הציבורי לא בוצעו פיטורין במהלך משבר הקורונה.
עם זאת, לאחר פרסום נתונים אלו האבטלה ירדה ל-18%. נתון שאמנם נמוך יותר, אך עדיין מהווה מספר מבהיל.
על פניו, אם היינו מציצים בנתוני הצריכה הפרטית, היינו חושבים כי נראה ירידה וצמצום בהוצאות, אך לא כך הדבר ותמונה מפתיעה מתגלה: לא די שלא מתקיימת ירידה, אלא שישנה עלייה מלפני תקופת המשבר.
לפי נתוני בנק ישראל, שמפרסם מדי יום רביעי את היקף הרכישות באמצעות כרטיסי אשראי, הצריכה השבועית הממוצעת ב־16 ביוני הגיעה לכ־1.05 מיליארד שקל – קצת יותר מממוצע חודשי של 1.04 מיליארד שקל בפברואר שלפני התפרצות הקורונה. כאילו שהישראלים לא שמעו על הקורונה, לא נשלחו לאבטלה ושכרם לא קוצץ.
במחצית יוני הוציאו הישראלים סביב 60.5 מיליון שקל בשבוע על מסעדות – סכום כמעט זהה לזה של תחילת ינואר. ההוצאה על ביגוד הגיעה לכ-66 מיליון שקל – גבוה מהרמה שנרשמה בינואר, וצריכת מוצרי החשמל והריהוט שיקפו תמונה דומה. גם העיר אילת שנרשמה בה הרמה הגבוהה בארץ של האבטלה (70%) חזרה לחיים, עם קניונים מלאים ושווקים שוקקי חיים.
דו"ח שפרסמה חברת Retail Information System, מגלה כי במאי נרשמה עלייה של 20% ברכישות הקמעונאיות לעומת מאי 2019.
הסתירה הזו בין אבטלה חסרת תקדים לעלייה בנתוני הצריכה הפרטית מעסיקה את טובי הכלכלנים שמנסים לנפק כמה סיבות שיסבירו את המצב.
הראשונה שבהן, היא כי ייתכן והקורונה פגעה בעיקר בשכבות המוחלשות ובענפים שמרוויחים הכי פחות במשק, ודווקא אוכלוסיית העובדים הזאת, זו שהכנסותיה מהנמוכות ביותר, היא גם הכי פחות משפיעה על הצריכה הפרטית הכוללת.
שנית, יתכן והדבר קשור בכך שהמשבר הכלכלי שנגרם מסגר הקורונה חייב את הממשלה להוציא מיליארדים בכדי לחזק את המשק, והמשק הישראלי עדיין מחובר למכונת הנשמה כלכלית ואינו מחזיק את הראש מעל המים בכוחות עצמו. יש שלל דוגמאות לכך: 800‑900 אלף שכירים בחל"ת מתקיימים מדמי אבטלה, עצמאים ובעלי עסקים קטנים קיבלו מענקים בהיקף של 4.5 מיליארד שקל, משרד האוצר חילק כ-20 מיליארד שקל לעסקים בצורה של אשראי, תשלומי ארנונה בהיקף של 2.5 מיליארד שקלים נדחו, תשלום עבור כחצי מיליון הלוואות בהיקף של 6 מיליארד שקל נדחה בשלושה עד שישה חודשים, וכך גם תשלום על משכנתאות בהיקף של 94.4 מיליארד שקל. 25% מכלל המשכנתאות לא משולמות מאז הקורונה, לעומת 3.3% בפברואר 2020.
רק כשהמשק ינותק ממכונת ההנשמה של ההלוואות, המענקים, דמי האבטלה ודחיות התשלומים יגיע האתגר האמיתי. אז ככל הנראה תיחשף ההתאמה בין נתוני האבטלה לנתוני הצריכה בכל הגזרות. המיתון לא מאחורינו, אלא לפנינו.
סיבה שלישית אפשרית, היא העובדה שהישראלים ישבו בבית ולא הסתובבו בקניונים על מנת לקנות את הדרוש להם. במהלך תקופת הבידוד, הצטברו להם קניות במשך שלושה חודשים שכעת מתבטאות בהוצאות מרובות בבת אחת ובשל כך העלייה בנתונים. נתון מעניין: חלק מהזינוק בהוצאה בכרטיסי אשראי משקף את השינוי בהרגלי הקנייה והתשלום של הציבור, שאימץ את הרכישות המקוונות בתקופת הסגר.
