תרגילי המתח, בניגוד לתרגילי כושר אחרים, מתייחסים לאימונים המסורתיים, לתרגילים שההורים שלנו יישמו כאשר היו נערים. להתפתחות הטכנולוגית ולחדרי הכושר אין באמת חידושים להציע בתחום זה בניגוד לתרגילי כושר אחרים.
במאמר שפרסם מאמן הכושר שי גרינברג ממכון 'פיזיולייף', הוא מנסה לנתח עד כמה תרגילים אלו משפיעות על אופן כיווץ השרירים. היתרון הגדול בביצוע תרגילי המתח, הוא בהפעלת מספר רב של מפרקים. אולם לעומת יתרון זה ורבים נוספים הגלומים בביצוע תרגיל המתח, חסרונו העיקרי הוא בכך שהוא מבוצע בכיוון אחד, מלמטה למעלה ולהיפך, מה שגורם להפעלה בפועל של אותן קבוצות שרירים.
לדברי גרינברג, שהינו פיזיולוג ופיזיותרפיסט, על מנת לנסות להתגבר על בעיה זו התפתחו בשנים אחרונות וריאציות שונות לביצוע התרגיל על ידי שינוי מנח כף היד. מבין אלו ניתן למנות 2 אחיזות עיקריות:
אחיזה "עילית" שבה כף היד במצב פרונציה וגב כף היד פונה אל המתאמן – אחיזה שאמורה למקד את כיווץ השרירים הגדולים – שרירי הגב ושריר החזה הגדול, ואחיזה תחתית, שבה כף היד במצב סופינציה ופנים כף היד פונה אל המתאמן – אחיזה הממקדת את הכיווץ בשריר הקדמי של הזרוע הדו ראשי, וכתוצאה מכך התרגיל משיג כיווץ טוב יותר של שרירי השכמה והטרפז ופחות של שרירי הגב.
יצוין, כי חוקרים רבים התבקשו לחוות דעה בשאלה עד כמה באמת משפיע שינוי האחיזה על עצמת כיווץ השרירים? לדברי גרינברג, התשובה לשאלה זו היוותה בסיס למחקר שפורסם לאחרונה ב-Journal of electro mayography and kinesiology – עיתון מדעי המפרסם מאמרים שעוסקים בניטור פעולת השרירים השונים באמצעות הפעילות החשמלית שלהם.
במחקר התבקשו ספורטאים צעירים לבצע עליות מתח תוך כדי ביצוע אחיזות שונות. במהלך הביצועים נמדדה עוצמת כיווץ השרירים כפי שהיא מתבטאת בפעילות החשמלית שלהם.
מצד אחד, המחקר אישר שתרגיל עליות המתח הוא אכן תרגיל אפקטיבי. שכן הוא מביא לכיווץ מרבי של רוב קבוצות השרירים באופן המספיק להשיג את חיזוקם ללא צורך בתרגילים ספציפיים שונים. זאת, בהתאם לדרגת הקושי הסובייקטיבית של כל מתאמן וכושרו הגופני
אולם מצד שני ולהפתעת החוקרים, המחקר גם מצא ששינוי באחיזה (בניגוד למה שהרבה מאמנים ומאמנים חושבים) לא משפיע בצורה משמעותית על כיווץ השרירים. ההבדל היחידי שנמצא היה בעוצמת כיווץ גדולה יותר של שריר הטרפז האמצעי, כאשר גב כף היד פונה אל המתאמן (אחיזת סופינציה), שריר שתפקידו העיקרי הוא בייצוב השכמה.
המחקר מצא עוד, כי למרות שתרגיל המתח נחשב ככזה המכווץ את השרירים הגדולים של מפרק הכתף, מתברר שבזמן ביצוע עלייה בכל האחיזות מתקיים כיווץ בעוצמה גבוהה מאוד של שרירים הכופפים את המרפק – הן השריר הדו זרועי והן שריר הבראכו-ראדיאליס.
לעומת זאת, שלב הירידה מתאפיין יותר בבקרת תנועה של השרירים הגדולים של הכתף והשכמה. מה משעלה את הסברה, כי תרגול בעוצמה אשר אינה מתאימה לכושרו הגופני של מתאמן עלול להגביר את הסיכון להופעת כאבים בסביבת המרפק.
לסיכום, מבחינה ביומכאנית, שינוי האחיזה בזמן ביצוע עליות מתח לא משפיע באמת על עוצמת כיווץ השרירים כך שאין צורך פיזיולוגי בכך. כל מתאמן יכול לבצע את התרגיל באחיזה הכי נוחה עבורו. אם מבחינה פסיכולוגית שינוי באחיזה נותן הרגשה של גיוון ועניין באימון – אז שינוי אחיזה בהחלט מומלץ.
