כיצד מפתחים חיסון? מהם שלבי הפיתוח של החיסון? מה קורה כשהנגיף חודר לגוף? כמה סוגי חיסונים קיימים? מהי הפעולה שמתרחשת מהרגע שהחומר משתחל אל הגוף? מדוע יש החוששים מהחיסון והאם הוא מסוכן? מה 'מסוכן' יותר, שפעת או קורונה? וגם: מדוע טכנולוגיית הפיתוח של החיסון הגיעה לידי שימוש רק כעת, למרות שהיא נמצאת בפיתוח כבר שלושים שנה?
למרות שמתן החיסונים החל ומבצע "לתת כתף" יצא לדרך, בקרב חלקים מסוימים בחברה הישראלית גובר החשש מלהתחסן. הסיבה לכך נעוצה באשליה כי בעקבות התפרצות הקורונה פיתחו מדענים טכנולוגיה חדשה, שבתוך חודשים ספורים הצליחה להביא לפיתוח החיסון ואישורו במהירות בזק ובאופן תקדימי, כפי שמעולם לא קרה. אלא שבפועל, התמונה שונה לחלוטין.
בשיחה מקיפה עם 'בחזית', מספק פרופ' ג'וני גרשוני מבית הספר למחקר ביו-רפואית ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס באוניברסיטת תל אביב הצצה מרתקת לעולם פיתוח החיסונים, כמו גם השפעת הנגיפים על תאי אדם.
סוגי החיסונים
"ישנם שני סוגי חיסונים. יש החיסונים המסורתיים, המוכרים לנו מהביקורים העונתיים אצל הרופא. חיסונים אלו מכילים חלבונים של הווירוס אותו אנו מבקשים למגר באמצעות החיסון, חיסון זה יכול שיינתן במספר דרכים. דרך אחת היא באמצעות החדרת 'וירוס מומת', דהיינו אותו וירוס כמו שהוא יכול להדביק, אך במקום זאת פוגעים בו כימית ועל ידי כך, כל החלבונים שלו קיימים אך משבשים את החומר הגנטי בנגיף, כך שהוא לא יכול להדביק או להשתכפל, ולכן הוא לא יעורר מחלה", מסביר פרופסור גרשוני.
שיטת חיסון זו מוכרת מחיסון הפוליו – "חיסון של סאלק" (היה זה הפרופ' יונאס סאלק שבשנות החמישים פיתח את החיסון שעצר את מגפת שיתוק הילדים 'פוליו').
לעומתו, קיימת וריאציה נוספת של חיסון נגד נגיף הפוליו, והיא החדרת נגיף חי אך "מוחלש", כלומר בזכות שינויים שבוצעו במעבדה הנגיף יוכל להדביק תאים ולהשתכפל, אולם בגלל השינויים שהכניסו בו הוא לא מעורר מחלה, אך בד בבד הוא עדיין מכיל את כל חלבוני הנגיף.
הווריאציה השלישית של החיסון הקלאסי היא חלבון הנגיף 'מנוקה'. דהיינו החלבון הספציפי בנגיף שהוא חיוני ליכולת הנגיף הטבעי, הפעיל להדביק, לאחר שמבודדים את החלבון הזה עד ניקיון ומשתמשים בזה בתור החיסון.
דוגמה לכך ניתן לתת מהחיסון נגד צהבת מסוגB, שכל התינוקות בישראל מקבלים בעודם בבתי החולים. החלבון המנוקה נחשב לבטוח מאוד ועל כן הוא ניתן אפילו לתינוקות בני יום.
החיסונים נגד אבעבועות, טטנוס, שפעת, חצבת, צהבת מסוג B, כל אלה הם דוגמאות לחיסונים מסורתיים קלאסיים המציגים בפני המחוסן, חלבון של הנגיף.
דמיינו לעצמכם שאתם יכולים לערוך 'טירונות' למערכת החיסונית ולחנך וללמד את השיעור על איך לזהות את הנגיף וכיצד לאתר את נקודת התורפה ואיך לבנות נגדו נוגדנים נורמטיביים, איכותיים ומשודרגים – מבלי לחלות. מסתבר, שהפלא והדמיון שלפנינו, זה בדיוק מה שהחיסון עושה וזה תפקידו.
החידוש ההיסטורי
לפני כשלושה עשורים התחילו מדענים לנסות ולפתח רעיון על דרך אחרת באמצעותו ניתן יהיה לחסן בני אדם. לא באמצעות הנגיף וחלבוניו, אלא באמצעות החומר הגנטי שלו ה"מתכון" המורא ליצירת החלבונים.
ככל שהזמן חלף, גילו המדענים כי מדובר ברעיון לא רע בכלל ומצאו דרכים שונות בהם ניתן להזריק את המתכון של חלבון הנגיף לבן אדם, במקום את החלבון עצמו.
מה שמתרחש בפועל הוא, שהמתכון המדובר, כשהוא נקלט בגוף, התאים שלנו יודעים לקרוא את האינפורמציה של ה-RNA המצוי בחיסוני פייזר ומודרנה. בעקבות זאת התאים מייצרים את חלבוני הנגיף ומציגים אותם בפני מערכת החיסון שלנו.
מה קורה לגוף שכשהנגיף חודר אליו?
כאשר הגוף מותקף על ידי נגיף, הנגיף מנסה לחדור אל תוך התאים על מנת להשתכפל. אלא שאנחנו מצדנו עושים הכל כדי לבלום את הנגיף ולהיפטר ממנו.
כיצד עושים זאת? ברגע שהנגיף מתחיל לייצר את חלבוניו בתוך התאים שהוא הדביק, חלבונים אלו מתוייגים כ'חלבונים זרים' לגוף, שכן הם לא נכללים בשלל החלבונים הטבעיים שלנו. העובדה שישנם חלבונים זרים לגוף משדרת אזעקה למערכת החיסונית. ברגע שהמערכת החיסונית מזהה את החלבון הזר, היא מתחילה להגיב כנגד החלבונים הללו על ידי כך שנוצרים נוגדנים. הנוגדנים יודעים להידבק ולהיקשר אל חלבון הנגיף ולנטרל אותו, ובכך הם מונעים מהנגיף להתרבות ולגרום למחלה.
זה בעצם השלב בו הבן אדם מתחיל לפתח תסמינים ושלא להרגיש טוב?
ברור שכשיש את הנוגדנים והם יעילים, נקשרים אל הנגיף, נלחמים בו ומסלקים אותו, אנחנו מתחילים להבריא. הבעיה מתחילה בזמן הלמידה שהמערכת החיסונית דורשת כדי לזהות את החומר הזר, לאתר בו את נקודת התורפה, להכין נגדו נוגדנים, לשדרג ולשפר את הנוגדנים כדי שהם יהיו יותר ויותר אפקטיביים, חזקים ויעילים על מנת להתמודד עם הנגיף שפלש לגוף. כל התהליך הזה לוקח זמן.
כמה? שבוע עד שבועיים בממוצע. בזמן הזה הנגיף נמצא למעשה בתחרות עם המערכת החיסונית, בניסיון להתרבות כמה שיותר כל עוד המערכת החיסונית אינה מסלקת אותו. זו התקופה שבמהלכה האדם חולה.
אם האיזון הזה, דהיינו יחסי הגומלין בין "הרצון של הנגיף להתרבות" לעומת הניסיון של המערכת החיסונית ללמוד אותו ולסלק אותו, עולה יפה וידה של המערכת החיסונית על העליונה, מבריא החולה לאחר שהוא חוה את המחלה במשך כשבוע-שבועיים – הזמן הסביר למערכת החיסונית ללמוד כיצד לפתח תגובה אפקטיבית כנגד הנגיף.
אלא שבד בבד, ישנם גם מקרים הפוכים, שלמרות שהמערכת החיסונית מנסה, הנגיף מתרבה ותופס 'פוזה', מתרבה ומתחזק. זה הוא השלב בו נדרש החולה לעתים להתאשפז בבית החולים ובמקרים מסוימים אף נדרש להנשמה.
כלומר, אין דרך שבאמצעותו ניתן לחזות מראש כיצד יגיב הגוף לנגיף. אם כי ברור וידוע שאנשים בגיל מתקדם, הסובלים ממחלות רקע, יכולים לקרוס יותר מאשר הצעירים. למעשה, ניתן לדמיין שהמפגש של המערכת החיסונית עם הנגיף כמוהו כמלחמה בין שני צבאות, שאלו מנסים להתרבות ולגרום לנזק, והאחרים מנסים ללמוד טקטיקה כיצד לסלק את האויב ולהבריא.
זהו המהלך הנורמטיבי.
לפתח נוגדנים מבלי לחלות במחלה, האומנם?!
כעת, דמיינו לעצמכם שאתם יכולים לערוך 'טירונות' למערכת החיסונית ולחנך וללמד את השיעור על איך לזהות את הנגיף וכיצד לאתר את נקודת התורפה ואיך לבנות נגדו נוגדנים נורמטיביים, איכותיים ומשודרגים – מבלי לחלות.
מסתבר, שהפלא והדמיון שלפנינו, זה בדיוק מה שהחיסון עושה וזה תפקידו.
למעשה, החיסון שאנו נוטלים עושה 'טירונות' למערכת החיסונית, וזאת כאמור באמצעות הזרקת חלבוני הנגיף או החומר הגנטי שמעורר את יצירת החלבונים. את החלבון הזה מזריקים לבן אדם באופן כזה שהחומרים הללו לא יכולים לחולל מחלה או להתיש אותנו, אלא רק מאפשרים למערכת החיסונית ללמוד את פרטי האויב ולהתכונן לסלק אותו ככל שהיא תפגוש אותו בעתיד.
לאחר שהמערכת החיסונית לומדת את כל השיעור הזה, היא מפקידה בגוף שלנו 'זיכרון חיסוני'.
הגנים של הקורונה כתובים ב-RNA (ולא ב-DNA), וב-30,000 אותיות. המוטציה החדשה שהתגלתה בבריטניה, מדובר על שינוי של 23 אותיות בלבד (!). השינויים המינוריים של אות פה ושם אינם כאלו שהופכים את הקורונה לבלתי מוכר ומזוהה על ידי החיסון שלנו. לשם השוואה, שינויי האותיות בשפעת באים לידי ביטוי בעשרות ומאות בחלבונים מסוימים. לכן לא ממש ניתן להשוות ולקשור בין השניים.
פרופ' ג'וני גרשוני
הדבר דומה לתלמיד חרוץ ונבון שהשתתף בשיעור, רכש את החומר הנלמד ויידע לדקלם את החומר הנלמד גם בעתיד.
כך גם בגוף שעבר חיסון ואימוני "טירונות", כאשר בעתיד יפגוש את הנגיף האלים החי, הטבעי (לא את החיסון), תשלוף המערכת החיסונית מה"זיכרון החיסוני" את הפתרון הרלוונטי לנגיף, מבלי שתצטרך ללמוד עליו שוב הכל מההתחלה, וביעילות מאוד גדולה ובעוצמה תצליח לסלק את הנגיף כשהוא עודנו בשלב מאוד מוקדם ולא מאיים.
בכך, חוסך האדם מעצמו את המחלה, וזהו בדיוק המנגנון של החיסון.
למעשה, באמצעות קבלת החיסון אנו מבקשים 'לחנך' את המערכת החיסונית ולבנות בה מאגר של "זיכרון חיסוני" בצורה יעילה, שהיא מכוונת כמובן בדיוק למחלה שאנו מבקשים להתחסן נגדה.
לכן, ברגע שמתחסנים לפני שהנגיף חלילה פולש אל הגוף שלנו, כאשר בפעולה זו אנחנו כאמור 'מחנכים' את הגוף, הרי שזכינו בכך שלמדנו את השיעור, דהיינו להפקיד את "הזיכרון החיסוני" מבלי לחלות בפועל.
חיי המדף של הנוגדנים
בחודשים האחרונים התפרסמו בעולם מחקרים שונים על כך שהנוגדנים לקורונה אינם יעילים לטווח הארוך, אלא לפרקי זמן מוגדרים של חודשים ספורים ועד שנה.
אז מה כל הדרמה וההתרגשות הגדולה מבשורת החיסונים?
נכון שדווח שיש נוגדנים מסוימים שאנחנו יודעים מראש ש"חיי המדף" שלהם (הזמן שהם פעילים בדם שלנו) מוגבלים לחודשים ספורים בלבד. מאידך, ישנם נוגדנים שעם הזמן הם הולכים ופוחתים, אבל עדיין, מה שמופקד בזיכרון החיסוני מחזיק מעמד שנים ארוכות ועדיין מאופסנים בגוף שלנו, אי שם ב"תאי זיכרון" של אותם נוגדנים.
במקרה שכזה, אם כעבור כמה שנים הגוף נתקל בנגיף אלים, הוא מזוהה על ידי המערכת החיסונית, שמזעיקה את הזיכרון החיסוני לייצר מיד כמות עצומה של נוגדנים באיכות אפקטיבית ושאין צורך לבזבז זמן יקר ללימוד או חינוך של מערכת החיסון , שכן טירונות ולימודים כבר עברו וזיכרון כבר הופקד. צריך רק לעורר את הזיכרון מחדש.
לכן, היכולת לדחות ולסלק איום איננה בגלל הנוגדנים שיצרנו בשיעור הראשון אלא בזכות זה שהמערכת יודעת לקרוא את גייסות המילואים שלו, שנותרו מהשיעור הראשון על מנת שהם יידעו להתמודד עם הנגיף הפולש.
כעת, כל שנותר לעשות זה להמתין ולראות לכמה זמן יחזיק החיסון מעמד. את זה עדיין לא יודעים, מאחר ומדובר בפונקציות של זמן. אך גם בכך אנו מתורגלים, שכן אנחנו יודעים שיש חיסונים שאחת לכמה שנים אנו נדרשים אליהם שוב ושוב.
כך לדוגמה "חיסון הטטנוס" אותו אנו מקבלים בצעירותנו, אחר כך בגיל ההתבגרות מקבלים 'טטנוס' נוסף, ולימים, כאשר רוצים לטייל בעולם, ממליצים לקבל 'טטנוס' פעם נוספת.
גם כאן יכולה להישאל השאלה 'למה?', הרי כבר התחסנו בעבר. כך גם בעניין שלפנינו.
הקורונה, השפעת ומה שבניהם
רבים מנסים לערוך השוואה בין החיסון לקורונה לזה של השפעת, אלא שיש לומר "להבדיל", שכן התרגלנו שהחיסון מפני שפעת הינו עונתי וניתן אחת לשנה.
אנשים נוטים לקשור ולהציג את זה בטעות באמצעות השאלה הבאה: "האם נצטרך לקבל חיסונים עונתיים של קורונה?", ואז הם 'מעזים' להשוות ולומר שהנה החיסון של השפעת בלאו הכי עם יעילות של 60% ואילו החיסון של הקורונה מוגדר ברמת יעילות גבוהה של 94%. מדובר בדמגוגיה.
למה לא ניתן להשוות בין החיסון נגד שפעת לחיסון נגד קורונה?
בני אדם נוטים לפרשן את ביטויי החולשה, העייפות והצינון בכך שמדובר במשפחות שונות של נגיפים שבאים לידי ביטוי כל אחד בדרכו שלו. מדובר בתסמיני תחלואה משותפים כתוצאה מהדבקה במגוון רב של נגיפי שונים ביניהם גם נגיף השפעת, אולם הוא לא היחיד.
נכון הדבר שישנם גם עוד מחלות ריאתיות רבות עם תסמינים דומים, אבל אין מדובר בשפעת.
נגיף השפעת הוא ייחודי. הוא משתנה כל הזמן ובקצב גדול מאוד והרבה יותר מזה של הקורונה. היות והוא משתנה כל הזמן אנחנו כל הזמן 'רודפים' אחרי כל נגיפי השפעת שכל הזמן משתנים, ולכן מדי שנה חברות התעשייה שמייצרות חיסונים מעדכנות ומדייקות את החיסונים שלהן, כך שיתאימו יותר לגרסאות השפעת של אותה העונה.
זה לא שיש לנו חיסון אחד ומדי שנה מקבלים אותו עונתית, אלא כל שנה חברות החיסונים מייצרות חיסון חדש ושונה שמותאם למאפיינים של אותה השנה. זה לא שהחיסון משתנה, אלא הנגיף הוא שמשתנה.
נגיף הקורונה יציב מבחינה גנטית יותר מהשפעת
הקורונה, הוא גם נגיף, הוא גורם לתסמינים שבחלקם מזכירים את השפעת, אבל הקורונה הוא נגיף שהוא מבחינה גנטית יציב למדי.
אתה יכול להסביר את זה במונחים פרקטיים יותר?
הגנים של הקורונה כתובים ב-RNA (ולא ב-DNA), וב-30,000 אותיות. המוטציה החדשה שהתגלתה בבריטניה, מדובר על שינוי של 23 אותיות בלבד (!). השינויים המינוריים של אות פה ושם אינם כאלו שהופכים את הקורונה לבלתי מוכר ומזוהה על ידי החיסון שלנו.
לשם השוואה, שינויי האותיות בשפעת באים לידי ביטוי בעשרות ומאות בחלבונים מסוימים. לכן לא ממש ניתן להשוות ולקשור בין השניים.
עד כה נדבקו בישראל בסביבות 300,000 בני אדם, מתוכם הלכו לעולמם כ-3,000, שזה בערך אחוז. זה אומר ש-99% חלו בנגיף והצליחו להשתחרר מזה ולהחלים. כלומר, זו עדות לכך שהמערכת החיסונית שלנו מסוגלת להתמודד עם נגיף כמו קורונה. זו אינה מחלה מפלצתית כמו ה'אבולה' חס וחלילה!.
אז עדיין ניתן להגדיר את הקורונה כמגיפה? מה הדרמה אם היא מחלה מבוקרת?
בוודאי. ההגדרה של מגיפה איננה תלויה בתוצאה. אנחנו לא צריכים שתהיה תמותה כדי שזה יוגדר כמגיפה.
כאשר ישנה מחלה מדבקת שחובקת עולם, חוצה יבשות ולא נשלטת – אנחנו קוראים לזה מגיפה. אם היא מגיפה כלל עולמית הרי שבמונחים רפואיים אין מדובר על "אפידמיה", כי אם על "פנדמיה" שמשמעותו 'מגיפה רחבה'.
האם אתה קורא לציבור "לכו להתחסן"?
אני לחלוטין מבין את החרדה ואת החשש ממה שלכאורה היא טכנולוגיה חדשה. מדובר בטכנולוגיה שהתפתחה במהלך 30 השנים האחרונות.
שתי החברות, 'מודרנה' ו'פייזר', נוסדו לפני עשור והם החלו לפתח חיסוני RNA עוד לפני שהתפרצה המגפה הנוכחית בסין. כך שהטכנולוגיה ההיא עוד לא נוסתה בבני אדם בצורה רחבה, היו ניסויים קליניים בבני אדם, הייתה כבר אינדיקציה שהטכנולוגיה הזאת כבר נוסתה בהצלחה בבני אדם, אבל זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהיא הגיעה לידי מימוש וחיסון חדש.
כאשר ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ ביום ראשון נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", לא נאמר "יום ראשון", וזאת משום שעדיין לא היה יום שני. לכן הוא לא יכול לדבר על יום שני או יום ראשון כשמדובר עדיין רק בפעם הראשונה, אותו דבר גם כאן.
יש כאן סיבה טובה, אמיתית וכנה להתרגש מזה שאנחנו עדים לפעם הראשונה שהטכנולוגיה הזאת, שנמצאת בפיתוח 30 שנה, מגיעה לידי מימוש על מנת להציל, להקל ולסייע לבני אדם. ולשאלתך "האם אני קורה לציבור להתחסן?", אני מנסה לצייד את הציבור בהבנה וכלים שיוכלו לשקול ולהחליט אם להתחסן או לאו, ואני? אני כבר התחסנתי!
יש טכנולוגיות נוספות שממתינות על המדף ושחלילה לא נזדקק אליהן?
אכן. יש עוד טכנולוגיות ואנחנו שמקווים שכולן תגענה לידי מימוש ופיתוח. אנחנו צריכים להכיר בכך שאנחנו חיים בעידן מרתק, מרשים ומרגש שאנחנו מצליחים לפתח טכנולוגיות מדע וטכנולוגיה שיכולות לשרת בצורה כל כך יפה ובטוחה את אוכלוסיית האדם.
