איך התחושה להיות חרדית בימים אלו?

את התשובה לשאלה: איך זה להיות חרדית בימים אלו, אני מחלקת שני חלקים: החלק האישי שמרגיש כרגיל. מה השתנה? אני אוהבת להיות חרדית, אני בוחרת להיות חרדית ורוצה להיות חרדית. נכון, בחלק הכללי יש תחושת חוסר נוחות בולטת, מול כל מתרחש מבית ומחוץ.

הפרות חמורות אינן קשורות לחוק, לדעתי, אלא לכך שכל אדם חייב לשמור על חייו ועל חיי בני משפחתו, בעיקר נוכח הסיפורים המזעזעים שמתרחשים בשבועות האחרונים, נשים צעירות שוכבות מורדמות ומונשמות, תינוקות פגים במצבים קשים. למי זה חסר? ולצד זאת התוקפנות הבלתי מרחמת כלפי המגזר שלוקחת אותנו לצערי למקומות נמוכים שיהיה קשה לשקם. התחושה אינה נעימה כלל וכלל.

בתור אישה שעובדת בתקשורת, מבקשים ממני לא אחת להסביר "בחוץ", את המתרחש בפנים. אני מוצאת את עצמי נושאת תפילה בכל פעם מחדש ומבקשת מהקב"ה שישים את המילים הנכונות בפי. פעם חשבתי שאם נתעלם מדברים – הם ייעלמו. היום אני יודעת שזה ממש לא כך.

אומנם לא נעים לי לשמוע השמצות, אך חייבת לציין שישנם מקומות אליהם אני מגיעה ומצליחה להעביר בנעימות את הדעה מתוך הציבור החרדי ובחלק מהמקרים אף הצלחתי לגרום למגישת תוכנית בוקר, להגיד שהגיע הזמן להפסיק להכליל את המגזר החרדי, לדעתי זה מאוד חשוב.

עוד נשאלתי, עד כמה לדעתי, קריטי לשמור על חלון ראווה נקי בשביל כל מי שמסתכל מבחוץ. האם זה שווה את כל המאמצים? הסברתי כי איני מאמינה בהתנצלויות, אני כן מאמינה בהסברים. לעולם לא אתנצל על כך שיש לי ערכים שונים, שאני שומרת תורה ומצוות, שדעת תורה חשובה לי, אך גם חושבת שהתעלמות מוחלטת מלכלוך, היא גישה לא נכונה. בסוף לכלוך מצטבר, יש חיידקים, יש חולי. אנחנו מצווים מצד הבורא בחובת ההשתדלות. 'פתחו לי פתח כחודו של מחט'.

לעתים מילה או משפט יכולים לשנות דעה של אדם אחד וכבר יש זכויות. להגיד שזה קריטי? לא עד כדי כך, אך מי שנמצא שם ויש לו אפשרות לשמור שלא יתלכלך עוד יותר – אני חושבת שזה טוב.

אז נכון, יש גם שאלה מהותית כיצד לסקר את הדברים ומה להגיד כדי לא לגרום לתסיסת יתר. אני חושבת שהתשובה אינה חד משמעית ובוודאי שאינה שחור-לבן. מצד הרעיון המקצועי, עיתונאי צריך לסקר את תחום עניינו ולהביא לציבור מידע רלוונטי. פה נשאלת השאלה מהו מידע רלוונטי ומהי היושרה של כל עיתונאי. יש תמיד את השאלה האם נכון לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ? ואני אומרת שהיום אין כזה דבר בפנים ובחוץ. כולם רואים הכל ויודעים הכל. גם אם אתר אינטרנט הוא חרדי – כל חילוני יכול לקרוא בו הכל.

אישית, איני חושבת שביקורת פנימית היא דבר רע ולא יקרה שום דבר אם נסתכל לאמת בפנים. אני בעיקר חושבת שהגיע הזמן שכל אדם יתחיל לדאוג לעצמו, איך הוא מתנהג ולא איך הוא נראה כלפי חוץ או אלו הנחיות הוא מצליח לעקוף ולנצח את המערכת. הוא לא מנצח אף אחד, הוא פשוט עובר על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, בעיקר נוכח מכתבי וקריאות רבנים להישמע בקול הנחיות משרד הבריאות.

אני גם חושבת שאם בחוץ רואים שאיננו פוחדים מביקורת פנימית, זוהי דווקא נקודה של חוזק לטובתנו, לא להעלים ולטאטא בעיות ואז ליצור בחוץ שנאה יותר גדולה. אני לא בעד להוציא החוצה רפש מיותר ואני כן בעד לחשוב כמה פעמים לפני שמספרים סיפור ובאיזה אופן מספרים אותו. לחשוב עשר שניות ולא לירות מהבטן, ובעיקר תמיד לחשוב שאנחנו צריכים להיות נקיים כלפי בורא עולם ולא כלפי בני אדם.