אֲשֵׁמָה – הם רעבים, הם עצבניים, הם לא יודעים קרוא וכתוב, הם מחרבים את הבית, הם שונאים את המרחב הקולי, את אשמה. למה? כי את אמא ובבית והקטע החיוני לא חל על המקצוע שלך. תתנחמי, יקירה, כולנו באותו טוסטוס.
בוקר – הזמן הרשמי שמסמן תחילת יום, במסגרת התפקיד שחתמת עליו מראש את צריכה להכין ראשונה, עיקרית (עדיף שקשוקה, עדיף) ואחרונה, ולהשאיר מסודר אחרייך, אה?
גננת – יום אחד זה קורה בלי שנרגיש, לא עזרה שבועת הצופים שלך ואת מוצאת את עצמך מכינה כדורי שוקולד, מציירת עיניים על תפוז ובו זמנית משלימה בין ניצים שבדיוק מפרקים איזה שולחן שהפריע להם לריב.
דפי עבודה – תולים לנו אותם על הדלת, מפוצצים לנו את האינבוקס איתם, כורתים עצים בשבילם, ואחרי שרצתן למדפסת של השכנה והדפסתן הר, את מגלה שהילדים יצרו מהם מטוסים ומנחת.
הוראה – לעולם, שמעתן, לעולםםםםםם לא אעבוד במקצוע הלא מתגמל הזה, בו המורה נואמת עד זוב דם לרמקול של האפרכסת והילדים בזמן הזה נוחרים.
וירוס – לא מספיק שסגר מדינות והשבית עולמות, עכשיו הוא התנחל במחשב הביתי שנקנה בדמים מרובים, ככה, כי הוא מזמן אדון בארץ הזו.
זום – מילת מפתח חובה למשתתפים "שומעים אותייייי?" הוא כל כך מרגיש בבית שהוא כבר לא נתקע אפילו כשמשתרבבים לו לשידור (בטעות כמובן!) ילדים בגופיות.
חיידר – תואר למקום מימי 'אנו באנו', בו הילדים התחנכו ועשו מפעם לפעם 'סיומים' על פטל וביסקוויטים.
טיפול רגשי – בסיום כל זה, נלך כולנו בשורה להעצים את היכולות הקולינריות שלנו, לבחון את עמידות הקול שלנו, לקבוע יעד בו נוכל לזעוק 'טאטע' מבלי שנחשד באי שפיות לנצח.
יהדות – בימים האלו היא עומדת למבחן, בפן הרוחני, הגשמי, הרעיוני, מוטב להקפיד על חינוך מבית ולאטום אוזניים לקולות שנדחפים מבחוץ, קודם כל ובלי ציניות חשבון נפש עצמי.
כיור – מושג חשוב ללמד את דיירי הבית, לתלות שלטים מכוונים אליו, ולתלות שלט דיגיטלי המצביע על המקום, לא בצעתם את הנ"ל – אל תבכו שאתן משוחחות עם סכו"ם ושות' ברחבי הבית.
לימודים – אחרי שהבנו בדרך הקשה ש2020 מבחינה לימודית היא אאוט, שנו מוטציה במח ותבינו ש2021 הולכת בדרכה, חינוך ביתי מעולם לא נראה קרוב כל כך.
מסכה – כמה שלא נדבר בגנותה, תמיד היא המלכה בסוף, היא מקור לאוסף, לפרסום, ליח"צ, היא אמנם קטנה אבל לפנייך, והיא שווה בימים אפורים במיוחד 500 ש"ח במזומן, גם אצלכן היא תלויה על סוגר דלת ועל ידית ההילוכים ברכב? נודניקית.
נגיף – אחרי הפעם האלף שאתן בבידוד בגלל היצור הנוכל הזה וטעמתן כל סוג של שניצל שהשכנים הכינו בטוב לב, הגיע הזמן שלו ללכת, זמן לאמר שלום ולא להתראות לעולם.
סגר – או במילה פחות מעודנת חורבן בית שלישי. נכון, צריך מדיטציות, נכון חיוביות, נכון רוגע, הכל נכון, אבל בואו נקרא לילד בשמו – חורבן.
עצבים – שם תואר חם לתגובה לא רצונית למצב בו אורחי הבית הקרויים ילדים, בוחרים להשתזף על הספה לדוגמא.
פח – ע"ע כיור, רגע לפני שהבית הופך לאתר חירייה עם מרכז מבקרים מעופפים.
צלצול טלפון – עצה ידידותית באם אתן תושבות עיר חרדית, או מי ממשפחתכם גילה את נפלאות הווצאפ הטלפוני, שימו על השתק!!! ראו הוזהרתן.
קווי נייעס – ריבוי מובטלים יצר טרנד מפעים, מרטיט וגאוני. איך לא חשבו על זה קודם? סגולה להינצל, ראי סעיף קודם.
רחמנא ליצלן – תגובה אינסטנקטיבית שנאמרת בתקופה האחרונה על כל בשורה מרעישה שנותחת פה, מקור האמרה מתבסס על נשות קדמונים ועדיין פורחת. למרות זאת, היא נאמרת בתוספת יד על הפנים וצקצוק שפתיים, סתם מידע טריוויה למעוניינות.
שקטטטטטט – קריאה נואשת שטוב לאומרה בשעת משבר כאשר גלי הקולות הסביבתיים מתגברים, והמחמירים נוהגים לסגור חלונות טרם הקריאה. מה שפתוח, בטוח.
תעלת האוזן – אזור בגוף שהיה שלם טרום הסגרים שבאו לעולם, עם התפתחות המוטציות, המקום איבד את צורתו המקורית, עד איבודו המוחלט.
המם האחרון – משיח. חב"דניק, ויז'ניצאי או ליטוואק, לא באמת משנה – כי אם לא הוא, נצטרך להתחיל שוב הכל מ'אלף'.
—
אתי קצבורג – יועצת ומלווה עסקית, עיתונאית, מרצה לתקשורת בינאישית
