מחקר שנערך בישראל ובחן את התמודדות האוכלוסיה עם משבר הקורונה, ערך השוואה בין תלונות האזרחים והאבחונים על חרדה בתקופת הקורונה על שני סגריה, לבין התקופה שלפני פרוץ הנגיף והעלה נתונים מעניינים במיוחד.
הנתונים מציגים תמונה מפתיעה, לפיה במהלך הסגר השני תופעת האנשים שלקו בחרדה היתה גדולה יותר מזה שנרשם בגל הראשון, אשר אז כזכור, החשש מפני הבלתי נודע היה גדול יותר.
תוצאות הסקר שדגם 805 משיבים העלה, כי בתקופת הסגר הראשון אחד מכל ארבעה ישראלים דיווח על רמת חרדה בינונית עד גבוהה, בעוד שבסגר השני אחד מכל שלושה נשאלים דיווח על תופעות חרדה שונות. עורכי המחקר הלכו שנתיים לאחור, וערכו השוואה בין הדיווחים על תופעות חרדה ב-2018 לתקופה הנוכחית. הנתונים העלו שרק אחד מכל עשרה ישראלים דיווח על תופעות חרדה.
עוד עולה מתוצאות הסקר, כי רמת הדיכאון בקרב האזרחים עלתה באופן משמעותי בשנה האחרונה, ובהשוואה לשני הסגרים.
בעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) דיווח אחד מכל חמשה נשאלים על רמת דיכאון גבוהה, ואילו בשלבי היציאה מהסגר הראשון רק 14% דיווחו על תופעה זו. כאמור, בשנת 2018 דיווחו על התופעה רק אחד מכל עשרה ישראלים.
המחקר נערך בהובלת ד"ר ברוריה עדיני, מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל-אביב, וחוקרי המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל-חי, פרופ' שאול קמחי, פרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו.
לדברי עורכי המחקר, "הנתונים ממחישים את השפעתו של משבר הקורונה והפגיעה הקשה בחוסן הנפשי של הציבור. העלייה החדה בשיעור האזרחים הסובלים מתסמינים של רמות חרדה ודיכאון מטרידה מאוד ועל פי-רוב מדובר בנזקים נפשיים, סמויים מהעין, שלא מקבלים את המענה הראוי".
לדבריהם, "בנוסף, מעלה המחקר שאלות בנוגע למערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי בישראל ומתמקד בשאלה, האם המערך הקיים מסוגל להתמודד עם תופעה זו בהיקפים האלו, והאם הוא ערוך למתן טיפול יעיל להיקף כזה של נתונים בחרדה ובדיכאון?".
עוד תוהים החוקרים, "האם אנשים שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי, האם יש בידי מערכת הבריאות דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר עוד ומה עלולה להיות ההשלכה ארוכת הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה ועל המדינה בכלל. שאלות אלה מחייבות התייחסות מידית".
