משבר הקורונה הביא איתו את המושג למידה מרחוק. יש הטוענים כי השיטה רחוקה מלהוות למידה.
אנחנו רגילים ללמוד מקרוב, להבין את הדברים בפשטותם מבלי יכולת לחדור לעומקם, רגילים להאמין ולהבין רק מה שאנחנו רואים.
זהו סוג ראייה והתבוננות שמבלי משים סיגלנו לעצמנו. אולי מדובר ביכולת טכנולוגית מדהימה, אך אנו מוצאים עצמנו חסרי כלים להתמודד עמה ולהכיל אותה.
אילו היינו מפתחים כלים ויכולת התבוננות המאפשרת לראות גם מעבר, אולי לא היה צריך את "משבר הקורונה" כדי ללמד אותנו עד כמה אנו רחוקים מללמוד, לדעת ולהפנים אודות האופן בו מתנהל העולם.
כרגע העולם כולו לומד מרחוק ולאו דווקא באמצעות טכנולוגית, אלא ישירות על ידי בורא עולם, שכנראה אנו כה רחוקים ממנו. הוא, מצדו, אינו מתייאש ומבקש להמשיך ללמד אותנו על עצמנו ובעיקר על עולמו. האנושות כולה לומדת כעת מרחוק מה שיכולנו ללמוד מקרוב אילולא היינו כה עיוורים.
האנושות התפתחה מחיים כפריים, אשר התאפיינו בפשטות חומרית ואינטלקטואלית, לחיי אורבניות עירוניים ותעשייתיים. השכלה בעבר היתה נמוכה אם כי אנשים היו רוויי אמונה.
האדם הכפרי לא סגד לעצמו ולא ניכס את מירב הכוחות לאדם שבו. הוא הבין שיש כוח עליון האחראי להשקות את שדותיו, שבכדי להתרפא – לא די בתרופות ובמרקחות חיצוניות אלא בפתרונות שהטבע מציע גם אלו שכללו תפילות, הפשטות הזו תרמה לו לראות עצמו כשווה בין שווים, ואפשרה לו להיות בסימביוזה מוחלטת עם הטבע, להיות מחובר לעצמו ולאדמה אשר הוא עליה.
הנוף הכפרי הפתוח, איתני הטבע והמרחבים העוצמתיים המחישו לו פעם אחר פעם את קטנותו ואפסיותו. אין זה אומר שהיה נבער מדעת ושנסתלקה ממנו החכמה. הפוך, הפשטות שבה נהג אפשרה לו לראות תמונת עולם בהירה יותר, שבה ידע את מקומו והכיר בכוחו של כוח עליון ואף חש בקרבתו בקרבו.
במקום הזה הוא חכם, כפי שנאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" (תהילים קי"א, י'). כך שתכלית החכמה היא להגיע להבנה ולהכרה במציאות הבורא.
הכפרי הפשוט לא היה זקוק ליותר מידי הוכחות למציאותו ולא למחקרים בקרב מעבדות. הוא ראה זאת בפשטותו של הטבע. מי שלא בר ראייה מעין זו, יתכן שרק על ידי מחקר מעמיק אודות גרמי השמים והארץ יגיע למסקנה כי לא מדובר בבריאה של יש מיש, וכי אין היא מקרית. אך לדאבון לבנו, הובילה ההתפתחות הטכנולוגית למסקנה אחרת לגמרי.
הקדמה, המדע ושאר הפיתוחים בכל תחומי החיים גרמו לאדם להאדיר את שכלו, להבין שהוא אחראי ושולט על הנעשה בתחומו ומחוצה לו, והכל עניין של זמן עד שירחיקו המחקרים ויגעו בכל תחומי החיים. את כל מה שקדם לקיומו – הוא נהג לקבל כמובן מאליו.
כשהעולם חווה קידמה, הפך האדם להיות מאמין בעצמו ובשכלו. ההבנה כי ישנם דברים מחוץ לגדר השגתו וראייתו איננה רלוונטית עוד. הפכנו להיות שולטים בכל, ואימצנו את ההבנה השגויה – שגם על חיינו אנו שולטים. אנחנו מרפאים חולים, עוסקים בהנדסה גנטית, בהזרעה מלאכותית, בטיסות לחלל, כמעט שולטים ביקום כולו, עם יומרנות גם מחוצה לו.
ההישענות על שכלנו בלבד והסגידה למדע כאל דת, הפכו אותנו למנותקים מעצמנו, לחסרי מנוח, לרודפים אחר שליטה ושררה, לחסרי חיות ולמהלכים כמעין רובוטים בים של עדרים בעלי חשיבה דומה, אורח חיים ודפוסי פעולה.
אבל שכחנו משהו מחומר הלימוד אותו מבקש בורא עולם להעביר לנו – שכחנו שהשכל מוגבל ואינו יכול להכיל מציאות שונה מזו המצופה, הוא אינו מאמין למה שאינו רואה, ומתקשה להתמודד עם מה שלא חשב שיקרה.
הקדמה הטכנולוגית לא הולידה בנו את המסקנה הפשוטה שידע הכפרי להבינה ולהפנימה, והיא – שיש בורא לבירה.
בזכות המשבר הנוכחי הפוגע ביכולתנו לשלוט על חיינו, אנו למדים על מציאות הבורא. הגענו למקום של שאלות ללא תשובות, של מחקר ללא תוצאות, של רפואה מתקדמת ללא תרופות, של חברה שלא מחוסנת ואיננה בנויה להכיל מציאויות משתנות, שכל המזור שיש לה להציע כעת מפני נגיף שנוכחותו בעין רגילה בלתי נראית, היא חבישת מסיכה וכפפה שספק אם הן בגדר "הגנה".
במקום הזה ובעת הזו, אנחנו וכל האנושות כולה תלמידיו של אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא. ואיך נטעה לחשוב כי באמצעות שכלנו הדל והמוגבל נעלה עליו?
לא זאת היתה המטרה של העמקת מחקרנו, לא לתוצאה כזאת פיללנו שיביא לנו השימוש הרב בשכלנו.
אנחנו עדיין בעיצומה של הלמידה מרחוק – לומדים מי כאן ריבון העולמים, לומדים בדבר אי יכולתנו להושיע את עצמנו, לומדים לדעת ולראות ששכלנו מוגבל ושישנה מציאות גם מעבר למציאות הקיימת, לומדים לדעת שישנם נגיפים חסרי חיים שלעין אנושית לא נראים, ובכוחם לשבש חיים של אנשים כמונו – "כל יכולים". לומדים בעל כורחנו שאין לנו תשובות לכל השאלות, לומדים להכיר את התחושה הלא נעימה של חוסר האונים ואיבוד השליטה הזועקים מכל פינה.
לומדים הכל מרחוק – על ידי הקב"ה, והלמידה הזו, גם אם לא תרצו, עובדת. היא לא רחוקה מלהיות למידה אלא קרובה, מורגשת ומופנמת, ולמסריה ולתובנותיה ערה האנושות כולה.
ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.