"אין מצב שאני מקנאה", "נראה לך? אני ממש לא רוצה את מה שיש לה, אני רק אומרת שזה מוזר שהיא קיבלה את זה…".
מכירות משפטים כאלו שהתוכן אינו נשמע כמו קנאה, אם כי הסאבטקסט והטונציה, זועקים קנאה. מדוע אנחנו כה חוששות להביע רגש של קנאה? הוא נתפס כבעייתי ולא מפרגן. אכן, דברים קשים נאמרו על קנאה ועדיין עלינו לזכור, שהכחשה ממש לא תעזור. ומילא כלפי חוץ איננו רוצות להיראות לא מפרגנות, אך מה באשר לדיבור שלנו ביננו לבין עצמנו? כמה פעמים אנחנו משכנעות את עצמנו שאיננו מקנאות? אך בפועל אנחנו מקנאות מאוד. אפשר להבין מדוע אנו חוששות להודות בכך אפילו ביננו לבין עצמנו. הרי מי רוצה להודות שהיא קנאית?
אחד הדברים שלמדתי במהלך החיים, בין כל האוצרות והפנינים שאני לומדת, זו היכולת להודות ביננו לבין עצמנו, גם בדברים שבהם אני פחות. מה הכוונה? הרי רגש של קנאה נובע ממספר גורמים שונים. גורם אחד הוא קטנות אמונה. הרי אם אני מאמינה באמונה שלמה שכל מה ששלי – יגיע אלי, אני לא אחשוב מדוע לאחרת יש משהו שלי אין. אם בורא עולם היה רוצה שזה יהיה שלי, או יגיע אלי, זה היה קורה. היבט נוסף הוא גורם ההשתדלות. עד כמה אני עושה בחיים מאמץ לחיות את האמת הפנימית שלי ולזמן לעצמי דברים טובים ויש כמובן את גורם האגו. כפי שכתבתי עליו כבר הרבה מאוד פעמים, אגו הוא אחת המחלות הקשות שרוב בני האדם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת.
יש אנשים שיותר קל להם לפרגן לאחרים. יש אנשים שפחות. כי לכל אדם ואדם יש דרך משלו לעבור ותיקונים שעליו לתקן. אם אדם יודע שבטבעו הוא אינו קנאי, אך מוצא את עצמו מקנא מעת לעת, הוא יכול להביא את עצמו למצב של חיזוק באמונה, לבירור מול סיטואציה מסוימת, מדוע דווקא היא זו שגרמה לו לקנא. אדם שמרגיש כי בטבעו הוא מאוד קנאי, צריך לעשות דרך יותר ארוכה ומשמעותית, כדי לנסות לשחרר את התחושות.
בסופו של דבר, הסובלים העיקריים מקנאה, הם אנחנו, המקנאים. הרי איננו יכולים לשמוח, איננו יכולים להיות רגועים, אנחנו כל הזמן במבט על אחרים ועל החוסר שלנו.
אז מה עושים? ראשית, מומלץ לעבוד על האמת הפנימית. לא להתכחש לרגש שעולה. אם את פוחדת? תגידי שאת פוחדת. אם את מקנאה? תגידי שאת מקנאה. אפילו לא חייבים להודות בכך בקול. מספיק שאת מודה בדברים בפני עצמך. כאשר לא נלחצים ממשהו, אלא מודעים אליו, קל יותר לשים לו גבולות. למשל, אני מוצאת את עצמי כרגע מקנאה, יחד עם זאת, אני אשים גבול כדי שזה לא ישפיע עלי על מצב הרוח. או למשל, אני מקנאה, לכן אני אגיד לעצמי יותר משפטים של חיזוק באמונה. כל מה ששלי – שלי. הקב"ה נתן לה או פרגן לה, כי כנראה מגיע לה על משהו טוב. בבקשה ממך אבא יקר, אני גם רוצה… זו לא בושה. יש לנו אבא מאוד גדול בשמים, בעל יכולות בלתי מוגבלות. אנחנו תמיד יכולות לבקש. כאשר מודעים לאתגר כלשהו בחיים ומסתכלים עליו בעין של רצון לתקן, הרבה יותר קל להתייחס אליו. הבעיה מתחילה כשמכחישים או מדחיקים ואז שוקעים במחשבות החופרות או השליליות שמייצרת לנו הסיטואציה. במקום לשקוע שם, פשוט לנתב את המחשבות והשיח הפנימי, למקום קצת יותר חיובי ואמוני, וזו דרך טובה להתחיל ליצור שינוי.
שום דבר לא קורה בן רגע, ותמיד גם יהיו נפילות. אך כל מילימטר קטן של התקדמות, מונע מאתנו עמידה במקום וגרוע מכך, נפילה לאחור.
