בפרשתנו מספרת התורה על נדודיהם של בני ישראל במדבר. הם חולקו לדגלים וחנו בסדר מסוים מסביב למשכן. אך גם בעת הנסיעה היו צריכים ישראל לשמור על אותו סדר. וכך נאמר בפסוק "כאשר יחנו – כן ייסעו".
בדרך רמז למדו מכאן צדיקים יסוד גדול: כשם שחשוב 'לנסוע' ולהתקדם בחיים ממעלה למעלה, כך חשובה לא פחות המנוחה.
מספרים על הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג, שהיה מתמיד גדול ולומד בכל שעותיו. משהייתה העייפות מתגברת עליו, נמנם בעודו יושב על כיסאו, וכעבור זמן מועט התעורר, נטל את ידיו והמשיך ללמוד.
יום אחד הגיע הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק לבקר את הרבי ר' שמעלקא. משראה את הנהגתו של חברו, שכנע הרה"ק מליז'ענסק את הרבי ר' שמעלקא שייכנס לנוח מעט במיטה. משנרדם הרבי ר' שמעלקא, החשיך הרה"ק מליז'ענסק את החדר ושמר לבל תופרע שנתו של רעהו עד אור הבוקר.
כאשר התעורר הרבי מניקלשבורג בבוקר, נוכח לראות שראשו צלול הרבה יותר בעסק התורה. נענה הרבי ר' שמעלקא: "נודע לי עתה שגם על ידי שינה אפשר לעבוד את השם"…
וכך רמז הפסוק: "כאשר יחנו – כן ייסעו". כאשר ייתן האדם מנוחה טובה לעצמו, יצבור כוחות איתנים ורעננים ל'נסיעה' והתקדמות בעבודת השם.
במה דברים אמורים בנוגע לנפש? גם כאשר רוצים אנו לטפל בבעיה שמציקה לנו, עלינו לזכור שהנפש זקוקה גם למנוחה, ממש כמו הגוף. מותר וצריך להציב לעצמנו יעדים ולנסות לעמוד בהם, אך עלינו לזכור שלפעמים מותר להרפות מעט. לתת לנפש את השחרור שכה נצרך לה. לתת לנפש מעט 'חניה' כדי שתוכל 'לנסוע' טוב יותר בהמשך…
