כתבתי לכן לא פעם על כך שבכל אחד ואחת מאתנו יש ילד/ה ובוגר/ת. אנחנו כל הזמן מנהלים את החיים בהרמוניה ביניהם. היופי הוא שתמיד יש מה ללמוד, ואם נמשיך את מה שכתבתי שבוע שעבר, זה ממש בבחינת להוסיף בטוב, מה שנקרא. ובכן, החיים שלנו כל הזמן בנסיעה. אם נרצה ואם לא, העולם תמיד בתזוזה.
נסו רגע להביט בתוככן והתחברו לילדה הקטנה. נסו לזהות מהי התכונה הטובה שיש בילדה שלכן. האם היא טובת לב? האם היא שמחה? האם היא זורמת? חפשו את התכונה הטובה ביותר שלה. עכשיו נסו להתבונן עוד ונסו לחשוב: מה התכונה הפחות טובה שלה? מהי התכונה שתמיד עוצרת אותה מלהתקדם? האם זה כעס? פחדנות? פגיעות?
לתכונות של הילדה שבכן יש משמעות מאוד גדולה להצלחה שלכן. כן, נדמה לנו שהילדה הקטנה רק מפריעה לנו, אך למעשה, הבוגרת שבנו לא יכולה להתפתח בחיים באופן מושלם, בלי הכוח של הילדה הקטנה.
אז הילדה הקטנה שאינה מודעת לכוח החיובי שלה, נתפסת לתכונות השליליות. כי זה מה שילד רואה ולזה קל לילד להתחבר. לפחד, לכאב, לכעס. ילד אינו יודע להתמודד בראייה רחבה יותר. כאן באה הבוגרת שלנו ונכנסת לפעולה.
העניין הוא להיות במודעות מלאה. כשאנחנו מאפשרות לילדה הקטנה שבנו לשלוט בעניינים, אנחנו נעצרות בגלל חששנות, דאגה, חוסר ביטחון, עצלנות. הילדה הקטנה מביאה לנו "חפירות". מחשבות שגורמות לנו לברקס, לא מקדמות אותנו בכלום.
מה צריך לעשות? בסך הכל להחליף את המחשבות. במקום לתת לילדה להביא את הפחדים שלה, להחליף במחשבות של בוגרת: מה אני צריכה או יכולה לעשות עכשיו שיקדם אותי? במקום להיתקע עם המחשבות החופרות על כמה נורא המצב, או מה עשו לי שכל כך מפריע לי, או למה דווקא אני לא מתקדמת לשום מקום בחיים, להפוך את אופי המחשבות למעשי: מה אני כן יכולה לעשות, מה כן יקדם אותי. גם אם לא נקבל תשובות באופן מידי, הפנימיות שלנו תתחיל לחשוב בכיוון של הבוגרת, ולא בכיוון של הילדה. זה כמו לצאת מכלא של מחשבות, זה כמו להפיל חומה שאפילו לא היתה קיימת.
הרי המחשבות הזרות רק מכניסות אותנו לחרדה יותר עמוקה, לכלא מחשבות בלתי פוסק. אם רוצים לצאת מהכלא הזה, צריכים לנתב אותן בחכמה. פעמים רבות נגלה שהמחשבות המפחידות שמאיימות עלינו, הן בסך הכל כמו צל, אין להן ממשות. כשנקדם את עצמנו, אפילו רק במחשבה, הצל הזה יעלם ונגלה עולם חדש. הרי איך מסלקים חושך? על ידי הבאת אור. המחשבות שמביאות לנו חושך בחיים, זקוקות לאור כדי להפסיק. אז נביא אור. אט אט, ככל שתשאלו את עצמכן יותר כיצד תקדמו את עצמכן, מה תעשו כדי שיהיה טוב יותר, בסוף תגיע התשובה הנכונה. קצת סבלנות וזה בטוח יבוא.
