בית חולים הוא לא מקום מתאים לילדים" – קובע השיר הותיק, ולמעשה, גם לא למבוגרים. השהיה בין הכתלים הבהירים והחד-גוניים, בינות למוניטורים, המזרקים והאלונקות, אינה חוייה מרנינה לאלו הנאלצים לעבור אותה ל"ע.
אלא שלתוך המסדרונות, החדרים והמרפאות, נזרקת מדי כמה ימים קרן אור, של שמחה, רפואה וידידות. באי בתי החולים כבר מכירים את הרגע בו פורצים אל המחלקה מתנדבי סיירת ה"משמחים" של ארגון "רחשי לב", חמושים בכלי נגינה ובאנרגיות באוקטבות גבוהות – תרתי משמע, והם מחוללים את הפלא הגדול. ילדים וילדות, נערים ונערות, אנשים ונשים השוכבים מתייסרים בכאביהם ל"ע, פושטים צורה ולובשים צורה.
ה"משמחים" של ר' שימי גשייד לא פוסחים על איש. כולם מצטרפים לריקוד, לשירי השמחה, למחרוזות שירי הרגש והתחנונים, ולמעגל של תקוה המקיף את כל הנוכחים ושוטף אותם בקרן של אור שאין לו סוף.
מדי שבוע, נוטל אמן הקלידים והמוזיקה צביקי לוקר חלק פעיל בפעילות זו של "רחשי לב" והוא פוקד את בתי החולים השונים, שם מנגנים ושרים הוא והחברים מכל הלב, כאשר כל שבוע, מחדש, פורצת ההתרגשות ועולה על גדותיה.
לקראת ימי הפסח, מגיש לוקר, בשיתוף פעולה עם אולפני "אנחנו ואצאצינו", רצועת 'קומזיץ', מחרוזת שירי שמחה ורגש שהוקלטה למען החולים ובני משפחותיהם, מחרוזת שהזריחה – ועוד תזריח – שמש של מרפא בצליליה וכנפיה.
השנה, בעיצומה של ההקלטה, נכנסים אל המקום שני אורחים: הנער שוקי וימר ואיתו מנכ"ל "רחשי לב" ר' שימי גשייד. שוקי היקר, מסיים בימים אלו סידרה בת שנה וחצי של טיפולי כימותרפיה, והוא מצטרף איפוא בשירה סוחפת, ממעמקי רחשי הלב, להודאה, לרגש ולבקשה עבור כל חולי עמו ישראל.
'קומזיץ' זה הינו השלישי במספר הרואה אור מעל גבי הדיסקים הרבעוניים של ארגון "אנחנו וצאצאינו", החתומים על שורת הפקות תוכן ומוזיקה חינוכיות ויהודיות, הפקות הרואות אור מדי חג ומועד, ומעשירות את בתי ישראל בתוכן עשיר, מרתק ומקיף, הפונה לילדים הצעירים ואף למבוגרים.
