פיצוץ עז נשמע אמש (חמישי) באזור הרצליה, במקום שבו היה בעבר מתקן של תע"ש. בכבאות והצלה מסרו כי במקום הפיצוץ נפער מכתש ענק.עשן לבן היתמר מאזור הפיצוץ, ותושבים במקום דיווחו על ריח חזק של אבק שריפה.
ראש עיריית הרצליה, משה פדלון מסר כי הבור שנפער בזירת הפיצוץ בנוף ים הוא בקוטר של 20 מטרים ובעומק 10 מטרים. למקום האירוע הגיעו כוחות משטרה, מד"א, כיבוי אש, חבלנים ומסוק סיוע אווירי. עגלות תאורה ורחפנים נפרסו כדי לזהות מה גרם לרעש העז. עוד אמר ראש העיר "מאות מטרים מהזירה שהו 25 נערים שעשו מסיבת טבע ובמזל לא נפגעו" והוסיף "אני פונה לממשלת ישראל, טפלו במפגע הזה לפני הפיצוץ הבא, מדובר בפצצה מתקתקת".
עוד מבחזית החדשות
- חיסולו של מרוואן עיסא – מספר 3 בחמאס | גם בכיר חמאס ר'זי אבו טמע, חוסל באותה התקיפה
- היועמ"שית מיארה: "יש להיערך לגיוס חרדים כבר באפריל" | נתניהו ביקש ארכה לקראת הדיון בבג"ץ
- נתניהו: מספר האזרחים שנהרגו בעזה נמוך בהרבה מהדיווחים | "בדרך לפעולה ברפיח"
- "בכירים אמריקנים נגד תוכנית ביידן להקים רציף בעזה"
- קטאר מאיימת לגרש בכירי החמאס אם לא ישכנעו את סינוואר להתגמש
זמן קצר לאחר האירוע, הסביר בכיר בעיריית הרצליה את נסיבות הפיצוץ אפשריות: "בשנות ה-90 פונה מפעל של התע"ש שפעל במקום, מאז ועד היום בעירייה לא קיבלו מיפוי מסודר של השטח שבתחומו פעל המפעל, גם כעת איננו יודעים איך עמדו המחסנים, המתחמים, ובורות העבודה. השטח הוא שטח צבאי. לפני שנתיים המדינה ניסתה לשווק פה קרקעות, מדובר באזור יוקרתי, ואנחנו עמדנו על הרגליים האחוריות והתנגדנו לכך כל עוד אין סקר קרקע".
אחת השכנות סיפרה: "בזמן הפיצוץ היה הבזק של אור באוויר, היה ברור שזה לא בום על קולי – זה היה משהו חריג שלא רואים כל יום". היא הוסיפה, "היה ריח של שרוף באוויר, עננת חול מילאה את האזור. למרות הבלגן ואי הוודאות כוחות הכיבוי הגיעו יחסית מהר מאוד אל השטח. מזל שלא היו נפגעים".
אין זו הפעם הראשונה שקורה פיצוץ באזור הזה. לפני כ-30 שנה אירע במקום אסון כבד. ב-30 ביולי 1992, בשעה 8:00 בבוקר, הרעידו שני פיצוצים עזים את הרצליה. מהדף הפיצוץ נופצו שמשות עד בתל אביב. הפיצוץ אירע במחסן תת קרקעי של חומרי נפץ במפעל התעשייה הצבאית בנוף ים. אבנים וגושי בטון הועפו למרחק של קילומטרים רבים ופטריית עשן שחורה נראתה בשמיים. בתאונה הקשה נהרגו שני עובדים ועשרות נוספים נפצעו. חומרי הנפץ שהתפזרו לכל עבר גרמו לזיהום סביבתי, וכעבור כחמש שנים נסגר המפעל.
המפעל הנטוש עמד שומם במשך עשרות שנים, והטבע ופגעי הזמן השתלטו על המבנים ההרוסים. סכנת הזיהום הכימי הרחיקה את הסקרנים, ובעלי חיים רבים, כמו עדר צבאים, שועלים, נחשים, נמיות ותנים ניצלו את המצב הנדיר והפכו את השטח הפראי לביתם.
