נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2019 שהתפרסמו בימים האחרונים, מציבים גם הפעם את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה-OECD ביחס להוצאה הלאומית השוטפת על בריאות.
מהדו"ח עולה, כי בעוד שיעור ההוצאה של יתר המדינות החברות ב-OECD לשנת 2019 עמד על שיעור של 8.8% בממוצע, הרי שבישראל עמד שיעור ההוצאה על 7.3% בלבד מהתמ"ג. לשם השוואה, בארצות הברית עומד שיעור ההוצאה השנתי על 17%.
עוד עולה, כי בעוד אחוז המימון הציבורי ביתר המדינות עומד על שיעור ממוצע של 74% והיתר ממימון פרטי, הרי שבישראל עומד שיעור התקציב הממומן על ידי תקציב ציבורי על 64% בלבד ואילו רק 34% הינו מתקציב פרטי.
יחד עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל, היה גבוה יותר מב-11 מדינות אחרות, כאשר השיעור הנמוך ביותר נרשם בטורקיה, בלוקסמבורג ובמקסיקו (5%-4%).
כך או כך, מתברר, כי המדינה מימנה 40% מההוצאה הלאומית לבריאות, בעוד 24% מומנו על ידי האזרחים באמצעות מס בריאות. ובכך, ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2019 ב-3.9% בהשוואה ל-2018 וההוצאה לנפש עלתה ב-2%.
נתון נוסף שעולה מהדו"ח, מצביע על התפלגות ההוצאה השוטפת לבריאות לפי סוג השירות: כאשר בשנת 2018 הסתכמה ההוצאה לשירותי בתי החולים ומחקר ב-34% מההוצאה השוטפת לבריאות. יצוין, כי מדובר על ההוצאה השוטפת בלבד, ללא הוצאות עבור בינוי חדש והצטיידות. ההוצאה לשירותי מרפאות ציבוריות ורפואה מונעת, הסתכמה ב-44% מההוצאה השוטפת. כך גם ההוצאה לרפואת שיניים ולרופאים פרטיים עמדה על 13% מההוצאה השוטפת.
בכל הקשור לתרופות וציוד רפואי שנרכשו על ידי משקי בית לא נרשם כל שינוי משנים קודמות.
פרופ' יניב שרר, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון, סבור כי בניגוד לדעה הרווחת, הדו"ח טומן בחובו גם בשורות חיוביות: "החדשות הטובות הן שיש עלייה קלה בהוצאה הלאומית לבריאות כחלק מהתמ"ג, אך מצד שני, מול מדינות ה- OECD אנחנו עדיין נמוכים באופן יחסי, בהוצאה של מיליארדי שקלים פחות בשנה".
לדבריו, "מעבר לחלק היחסי של התמ"ג שעודנו נמוך, מדינת ישראל נמצאת בהוצאה ציבורית של 64% בלבד, בעוד שיתר מדינות המערב מוציאות הרבה יותר. המשמעות היא שכל אחד מאיתנו באופן ממוצע מוציא מהכיס הפרטי שלו עוד שליש מהוצאת הבריאות".
