כך הפכו ארגוני המיעוטים לתנועות אנטישמיות

תפיסות ועמדות אנטישמיות, כמו גם ביטויים פומביים של אנטישמיות, מושרשים לרוב במורשת חברתית־תרבותית וברעיונות שמקורם באמונות דתיות, באידאולוגיות חברתיות־פוליטיות ובתאוריות מבוססות גזע. כל אלה מתפתחים ומתעצבים בהדרגה בזיקה, בדרך כלל, למגמות ולזרמי עומק חברתיים.

על אף האבולוציה האיטית והזוחלת של תפיסות אנטישמיות כתופעה חברתית, המחקר שלנו מדגיש את הדינמיקה הגועשת והמתפרצת ההופכת מצע מוצנע של תפיסות ושל רעיונות מופשטים לביטויי אנטישמיות מוחשיים ופומביים. עוד עולה מן המחקר כי אנטישמיות, כמו תופעות חברתיות אחרות, נישאת ומתפשטת בגלים על רקע התפתחויות, אירועים ומשברים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, שחלקם אינם קשורים כלל ועיקר ליהודים בכלל ולקהילות היהודיות בפרט. ארצות הברית ומקומות נוספים בעולם נשטפו בתקופה האחרונה בגלים אנטישמיים על רקע שורה של משברים כאלה: התפשטות מגפת הקורונה, החרפת המתח הבין־גזעי, התגברות הקיטוב הפוליטי בשנת הבחירות ואירועי הסלמה במסגרת הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

במילים אחרות – אנטישמיות אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא היא סימפטום קיצוני של תופעות חברתיות אחרות, רחבות יותר, המאתגרות את החברה כולה ואת היהודים בפרט בשלל אופנים וממדים. לפיכך, כדי להתמודד עם תופעת האנטישמיות אין להסתפק בטיפול בסימפטומים הקשים והאלימים בלבד שלה, אלא להבין לעומקם את בעיות השורש ואת המצע החברתי שעליהם היא צומחת.

מאמר זה עוסק בגל האנטישמיות בארצות הברית שפרץ בעקבות העימות בין ישראל לחמאס במאי 2021 (מבצע 'שומר החומות'). זו כמובן אינה הפעם הראשונה שהסלמה בסכסוך הישראלי־פלסטיני גוררת בעקבותיה גל מחאה נגד ישראל ועלייה במספר האירועים האנטישמיים המדווחים. הנחת המוצא לניתוח ההתפתחויות האחרונות בעניין זה בארצות הברית היא שרוב חומרי הבעירה כבר היו בשטח לפני פרוץ 'שומר החומות', אך המבצע הצית אותם ואפשר להם לפרוץ משדה הרעיונות למרחב הציבורי. משום כך גל האנטישמיות המדובר מאפשר לנתח את המרכיבים הבעייתיים ואת מגמות העומק שעליהם נישאת ומתפשטת האנטישמיות, ובפרט זו הקשורה לישראל.

במאמר משמשים אירועי האנטישמיות שפרצו בעקבות 'שומר החומות' מקרי בוחן פרטיים המסייעים להבנת תופעות ומגמות רחבות – מוכרות וחדשות – של האנטישמיות בארצות הברית. ניתוח ההתרחשויות המדוברות מעלה תמונה מורכבת של זיקות והשפעות הדדיות – האנטישמיות בארצות הברית מושפעת מתהליכים ומאירועים בחברה האמריקאית, בקהילה היהודית בארצות הברית ובישראל ומשפיעה כמובן בראש ובראשונה על חייהם של יהודי ארצות הברית, כפרטים וכקהילה בחברה האמריקאית ובעם היהודי כולו.

סימפטום של תמורות חברתיות־פוליטיות

בשנים האחרונות חלה מגמת עלייה ברמת האנטישמיות בארצות הברית. מגמה זו מתבטאת בעלייה במספר האירועים המתועדים של ביטויי אנטישמיות מסוגים שונים, ובפרט בעלייה במספר האירועים האלימים, אך לא פחות חשוב מכך, היא מלווה בהתגברות החשש מאנטישמיות בקרב הקהילות היהודיות ובהתרחבות היקף השיח – התקשורתי, הציבורי והפוליטי – על הנושא.

התגברות האנטישמיות קשורה למגמות עומק ארוכות טווח בחברה האמריקאית, ובראשן מתח גובר בין הקבוצות המרכיבות אותה. מתח זה מתבטא, בין השאר, בקיטוב חברתי־פוליטי הולך ומעמיק, בתהליכי הקצנה, בהתחזקות של קבוצות שוליים קיצוניות ובחדירה הדרגתית של חלקן למרכז הפוליטי. העלייה באנטישמיות קשורה גם למשברים שחוותה ארצות הברית בעת האחרונה: משבר הקורונה הרב־ממדי, המתח הבין־גזעי שהועצם לאחר הריגתו של ג'ורג' פלויד, ומערכת הבחירות הארוכה, הקשה והמפלגת בשנת 2020. את מגמות הפילוג והקיטוב ואת ביטויי השנאה מעצים ומאיץ השיח הבוטה והלא מרוסן המתנהל ברשתות החברתיות. לכל אלה יש להוסיף את מגמת הפוליטיזציה של סוגיית האנטישמיות ואת הפיכתה של ישראל לנקודת מחלוקת בשיח הציבורי והפוליטי בחוגים שונים בארצות הברית, ובכלל זה גם בקרב הקהילה היהודית.

במרכזה של מגמת הפוליטיזציה של האנטישמיות עומד ויכוח לגיטימי לכאורה על השאלה "מהי אנטישמיות?", והוא אמור לשרת את המאבק בתופעה. אלא שבפועל השיח על תופעת האנטישמיות הפך לכלי רב־עוצמה המשמש לקידום מגוון אג'נדות פוליטיות בכמה זירות: בזירת המאבק על דמותה של אמריקה בין קבוצות הכוח בפוליטיקה האמריקאית – בין ימין לשמאל ובין ממסדים ואליטות לבין מתנגדיהם; בזירת המאבק על דמותה של הקהילה היהודית בארצות הברית – על ערכיה הייחודיים ועל הערכים שהיא חולקת עם קבוצות אחרות בחברה האמריקאית, על פעילותה בשדה הפוליטי, על מוקדי הכוח הפנימיים בתוכה ועל זיקתה לישראל; ולאחרונה גם בהקשרי המעמד של ישראל בארצות הברית והיחסים בין שתי המדינות.

המשמעות המרכזית של מגמה זו היא פגיעה קשה ביכולת לגבש חזית רחבה ומאוחדת כדי לגנות אנטישמיות מכל סוג ולהיאבק בה. הקושי נובע מכך שקבוצות שונות, יהודיות ולא יהודיות כאחד, אינן מסכימות על הגדרתה של תופעת האנטישמיות, מזהות בעיקר את האיום הנשקף מביטוייה המגיעים מהעבר השני של המתרס הפוליטי ומפחיתות בחשיבותם של גילויי אנטישמיות בתוך המחנה הפוליטי אליו הן משתייכות. במציאות הפוליטית הזאת, נראה לעיתים כי הצדדים עסוקים בניגוח הדדי יותר מאשר במאבק משותף באנטישמיות.

הפוליטיזציה של האנטישמיות היא כמובן ביטוי למגמת הקיטוב הפוליטי המתמשך בארצות הברית. בארבע שנות שלטונו של ממשל טראמפ עלתה סוגיית האנטישמיות בארצות הברית למרכז סדר היום של הקהילה היהודית, בעיקר בעקבות צבר של אירועים אנטישמיים חריגים וקטלניים, ובראשם העצרת האנטישמית האלימה בשארלוטסוויל (2017) והטבח בבית הכנסת בפיטסבורג (2018). אלה חידדו את האיום הנשקף מצד הימין הקיצוני, ובפרט מצד ארגוני 'העליונות הלבנה'. כשם שהארגונים הקיצוניים מימין הרגישו כי יש להם לגיטימציה להשמיע את משנתם ולפעול בפומבי בעידן טראמפ (ויש הטוענים שאת פעילותם אף ליבתה התנהלותו של הנשיא), כך ארגוני השמאל הקיצוני מרגישים שיש להם לגיטימציה ציבורית גוברת ושתחת ממשל ביידן הם חופשיים הרבה יותר לפעול לקידום האג'נדות שלהם, גם כאשר אינם מקבלים רוח גבית מן הבית הלבן. עם זאת, נכון להיום יהיה זה עדיין מרחיק לכת להעריך שאנו בראשיתו של גל אנטישמיות אלים משמאל.

האנטישמיות בעקבות 'שומר החומות'

מבצע 'שומר החומות' שערך צה"ל ברצועת עזה (10–21 במאי 2021) הוביל לאירועים שחרגו מן העימות האלים בין ישראל לחמאס, לרבות מהומות אלימות בין ערבים ליהודים בתוך ישראל. בארצות הברית נכנס המבצע לשיח הציבורי, הפוליטי והיהודי־אמריקאי. ברחבי המדינה נערכו במהלך המבצע עשרות הפגנות מחאה פרו־פלסטיניות, לצד מספר לא מבוטל של הפגנות תמיכה פרו־ישראליות, שארגנה בעיקר הקהילה היהודית האמריקאית. כפי שקרה בעקבות התנגשויות אלימות בין ישראל לחמאס בעבר, הזירה הפוליטית האמריקאית הושפעה גם היא מן המבצע. הנשיא ביידן הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה וקרא להפסקת אש בין הצדדים. במפלגה הרפובליקנית נרשמה תמיכה מקיר לקיר בפעולות ישראל, לעומת תמיכה מוגבלת יותר בישראל במפלגה הדמוקרטית. כמה וכמה מחוקקים דמוקרטים, בהם גם מי שתמכו בעבר במדיניות ישראל במהלך מבצעים צבאיים, הביעו מחאה על פגיעת ישראל באזרחים חפים מפשע ואף הביעו תמיכה ביוזמה לצמצום הסיוע הביטחוני הנרחב שארצות הברית מספקת לישראל תוך כדי המבצע או בהצבת תנאים להמשך הסיוע.

לצד האירועים במערכת הפוליטית החלה במהלך המבצע ולאחריו סערה ציבורית. בארצות הברית תועד גל של אירועים אנטישמיים, לרבות תקיפות אלימות של יהודים ברחבי המדינה, חלקן תוך כדי הפגנות המחאה נגד ישראל. ארגונים יהודיים דיווחו על עלייה ניכרת גם במספר התקריות האנטישמיות שאינן אלימות לעומת מספרן בתקופה שלפני המבצע, וכן על עלייה גדולה בחשש של היהודים בארצות הברית מהתגברות האנטישמיות.

הליגה נגד השמצה, הארגון היהודי־אמריקאי המנטר ועוקב אחר תקריות אנטישמיות, דיווחה על עלייה חדה במספר התקריות האנטישמיות בארצות הברית בתקופה זו. בשבוע שלפני תחילת המבצע דווחו 131 תקריות, ואילו במהלך המבצע דווחו 193 תקריות, 11 מהן כללו תקיפה אלימה של יהודים. הליגה דיווחה גם על עלייה במספר ההתבטאויות אנטישמיות ברשתות החברתיות, כגון פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק.

כמה תקריות אלימות חמורות נרשמו בתקופה הזו, וביניהן: ב־18 במאי תקפו מפגינים פרו־פלסטיניים סועדים יהודים במסעדה בלוס אנג'לס; ב־20 במאי הותקף גבר יהודי בניו יורק, סמוך לאזור הטיימס סקוור שבו נערכה הפגנה פרו־פלסטינית; בפלורידה הוטרדו קשות יהודים במספר תקריות; ב־22 במאי בברוקלין הותקפו נערים יהודים ברחוב ולאחר מכן ליד בית כנסת, ובעקבות התקיפה הגבירה המשטרה המקומית את האבטחה סביב מוסדות יהודיים בעיר.

האירועים הדגישו את תופעת 'המדרון החלקלק' המסוכנת – מה שמתחיל בביקורת לגיטימית על מדיניותה של ישראל ועל פעולותיה בהקשר הסכסוך עם הפלסטינים, גולש לא אחת לעוינות ולשנאה כלפי ישראל, לדה־לגיטימציה של עצם היותה מדינת הלאום של העם היהודי ולגילויים אנטישמיים מסוגים שונים

ממבט השוואתי נראה כי התגברות האנטישמיות והעיסוק התקשורתי והחברתי בה בעקבות 'שומר החומות' דומה למה שהתרחש בעקבות אירועי הסלמה קודמים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, כגון מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014. עם זאת, לא נרשמו אז תקריות אנטישמיות אלימות, אלא בעיקר עלייה בתקריות ונדליזם נגד מוסדות יהודיים וקריאות אנטישמיות במהלך הפגנות נגד המבצע. גם בעקבות מבצע 'שומר החומות' נערכו הפגנות מחאה פרו־פלסטיניות רבות בארצות הברית, בחלקן נמנו אלפי משתתפים. מצד אחד, מומחים מציינים כי בניגוד להפגנות שמחו על מדיניות ישראל בעבר, הרטוריקה בהפגנות נגד המבצע האחרון הייתה ברובה קיצונית פחות. מצד שני, זו הפעם הראשונה שנרשמו בארצות הברית מקרי אלימות נגד יהודים שאירעו סמוך למקום ההפגנות. מספר האירועים האלימים לא היה גדול במיוחד, אך בלטה פריסתם הגיאוגרפית הרחבה.

בעקבות האירועים הקשים ומייד לאחר סיום המבצע ערכה הליגה נגד השמצה סקר דעת קהל בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בארצות הברית. בסקר נמצא כי 77 אחוזים מודאגים יותר מאנטישמיות באמריקה על רקע המבצע; 41 אחוזים מודאגים יותר לביטחונם האישי; וכ־60 אחוזים דיווחו כי היו עדים להתנהגות אנטישמית או להערות אנטישמיות במרחב הציבורי ובאינטרנט. רוב מוחלט של הנשאלים ענו שהם רוצים כי הממשל, שתי המפלגות, ארגוני חברה אזרחית ומנהיגי דת לא יהודים יעשו יותר בכדי להיאבק באנטישמיות בארצות הברית.

לנוכח האירועים, חמישה ארגונים יהודיים מובילים – הוועד היהודי־אמריקאי (American Jewish Committee, AJC), הליגה נגד השמצה (Anti-Defamation League, ADL), הדסה, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (The Jewish Federation of North America, JFNA), ואיגוד הקהילות היהודיות האורתודוקסיות של צפון אמריקה (Union of Orthodox Jewish Congregations of America, OU) – פנו ב־21 במאי במכתב משותף לנשיא ביידן וביקשו מהנשיא להטיל את מלוא כובד משקלו כדי לקדם את המאבק באנטישמיות, למנות שליח מיוחד למאבק באנטישמיות וכן איש קשר בבית הלבן לקהילה היהודית, להניע בהובלת הבית הלבן שיח על צעדים קונקרטיים הנדרשים לטיפול בתופעה, להאיץ את הטיפול באנטישמיות בקמפוסים ולהשקיע יותר באבטחת מוסדות הקהילה.

האלימות נגד יהודים זכתה להתייחסות רחבה ולגינויים במערכת הפוליטית האמריקאית. הנשיא ביידן גינה בחריפות את האירועים, ובכירים בבית הלבן שוחחו על האירועים עם נציגים משלל הארגונים היהודיים ודנו בשאלה כיצד יש להגיב להם. מנהיגי שתי המפלגות, בקונגרס ובסנאט, גינו את האנטישמיות במהלך 'מצעד וירטואלי' רב־משתתפים, הסנאט האמריקאי העביר החלטה דו־מפלגתית המגנה את האירועים האנטישמיים בארצות הברית ובכל רחבי העולם, וקבוצת סנאטורים יהודים ושחורים החליטו להקים בעקבות האירועים קבוצה משותפת למאבק באנטישמיות. אפילו חברות 'הסקוואד', מחוקקות בקונגרס המזוהות עם המחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ומובילות את הביקורת החריפה על ישראל, פרסמו הודעות גינוי לעלייה בתקריות האנטישמיות.

מאז סיום המבצע נדמה כי יש ירידה יחסית במספר האירועים האנטישמיים. עם זאת, הדי האירועים עדיין נשמעים בקהילה היהודית־אמריקאית, והיא לא פסקה מלעסוק בנושא. כך למשל, קואליציה רחבה של ארגונים יהודיים ופרו־ישראליים, בהם הליגה נגד השמצה והוועד היהודי־אמריקאי, ארגנה ב־11 ביולי עצרת בוושינגטון הבירה תחת הכותרת "No Fear: A Rally in Solidarity with the Jewish People" כדי לגנות את ההתקפות האנטישמיות האחרונות נגד יהודים במדינה; כ־2,000 איש השתתפו בעצרת. כמה ארגוני שמאל של יהודים־אמריקאים, בהם J-Street ו־Americans for Peace Now, נעדרו מן האירוע בגלל התנגדותם להגדרת העבודה לאנטישמיות של 'הברית הבינלאומית להנצחת זכר השואה' (the International Holocaust Remembrance Alliance, IHRA) ולחיבור שנעשה לטענתם בין אנטישמיות לבין ביקורת לגיטימית על ישראל.

מה אפשר ללמוד מגל האנטישמיות?

לכאורה לא מדובר בהתפתחות חדשה. כאמור, כבר התרחשה בעבר עלייה דומה בביטויים ובאירועים אנטישמיים בעקבות סבבי הסלמה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ואכן רוב הגורמים הגיבו כמצופה להסלמה וניצלו את ההתרחשויות במזרח התיכון כדי להביע את תמיכתם או את מחאתם בהתאם לתפיסתם ולאג'נדה שלהם.

אך למעשה הופתעה הפעם הקהילה היהודית פעמיים: ראשית, מן הגלישה המהירה של מחאות השמאל הקיצוני האמריקאי ובעיקר של הקבוצות הפרו־פלסטיניות והאנטי־ישראליות להתפרצות של אירועי אנטישמיות אלימים בפריסה גיאוגרפית רחבה יחסית; שנית, מן העלייה בביקורת נגד ישראל בקרב חוגים רחבים יותר מבעבר במפלגה הדמוקרטית ובכמה ארגוני חברה אזרחית. הקהילה היהודית, הנשענת בין השאר על קשריה ההדוקים עם קהילות וארגונים לא יהודיים, התמודדה עם מחנה פרו־פלסטיני מלוכד, מאורגן ויעיל, שהצליח לגייס תמיכה בקרב קהלים הולכים ומתרחבים, בפרט בקרב קהילות המיעוטים בארצות הברית.

בימי המבצע ומייד אחריו התרחש רצף של אירועים אלימים, חריג ותקדימי בהיקפו, בפריסתו הגיאוגרפית ובמקורותיו – בעיקר מצד גורמים פרו־פלסטיניים ואנטי־ישראליים. חלק מהתוקפים נעצרו על ידי רשויות האכיפה ורובם המכריע ערבים־אמריקאים. התקריות האלימות התרחשו ברובן בזיקה לאירועי מחאה פרו־פלסטיניים גדולים שנערכו ברחבי ארצות הברית נגד פעילות ישראל במבצע 'שומר החומות' ועל רקע שיח ער בנושא ברשתות החברתיות, בתקשורת ובפוליטיקה האמריקאית.

האירועים הדגישו את תהליך ההתלכדות של ביטויים אנטי־ישראליים עם ביטויים אנטישמיים. הטענה הנשמעת לעיתים כי מדובר בשתי תופעות נפרדות ונבדלות לחלוטין מתערערת לנוכח מרכזיותה הגוברת של ישראל עבור העם היהודי ולנוכח היותה מדינת הלאום של העם היהודי בתפיסתם ובתודעתם של יהודים ושל לא יהודים כאחד. אין סיבה להניח שמגמת ההתלכדות הזאת תדעך בקרוב.

האירועים גם הדגישו את תופעת 'המדרון החלקלק' המסוכנת – מה שמתחיל בביקורת לגיטימית על מדיניותה של ישראל ועל פעולותיה בהקשר הסכסוך עם הפלסטינים, גולש לא אחת לעוינות ולשנאה כלפי ישראל, לדה־לגיטימציה של עצם היותה מדינת הלאום של העם היהודי ולגילויים אנטישמיים מסוגים שונים.

זאת ועוד, האירועים המדוברים מדגישים כי אירועי אלימות (אנטישמיים, במקרה זה) הם פעמים רבות תוצר קיצוני של דינמיקה המורכבת מפעילות בשטח (כמו הנעת מחאה המונית), משיח ברשתות החברתיות (שמלבה לעיתים קיצוניות ושנאה ורותם אנרגיות אקטיביסטיות לקמפיינים שונים), מסיקור התקשורת (שבין השאר מהדהדת מסרים ומעצבת נרטיבים) ולעיתים רבות גם מהתרחשויות בזירה הפוליטית (העלולות לספק לגיטימציה לרעיונות וליוזמות בחברה האזרחית).

אווירת הקיטוב והפילוג החברתי והפוליטי בארצות הברית והמאבק הפנימי הניטש שם על השליטה במוקדי הכוח ועל עוגני הסדר הקיים, אינם פוסחים גם על היבטים הנוגעים לישראל. על רקע זה מתגלים סדקים בתמיכה הדו־מפלגתית המסורתית והרחבה בישראל בקרב הציבור ובמערכת הפוליטית, גוברים קולות הביקורת כלפיה ואיתם גם מתרבים גילויי עוינות כלפיה וכלפי תומכיה היהודים והלא יהודים.

ההתפתחות החשובה ביותר בהקשר הישראלי ובשיח הנוגע לישראל היא החיבור ההדוק שנוצר בשנים האחרונות בין קבוצות פרו־פלסטיניות ואנטי־ישראליות לבין קבוצות מוחלשות בחברה האמריקאית. החיבור הזה מכונה הִצְטָלְבִיוּת (Intersectionality). לפי עקרון ההצטלביות מאבקה של קבוצה אחת משתלב עם מאבקה של קבוצה אחרת. כך למשל המאבק של מיעוטים אתניים משתלב עם המאבק הפמיניסטי. במרכז מגמה זו ניצבת התנועה הפרוגרסיבית; זו נמצאת בשנים האחרונות בתהליך התחזקות הדרגתי בארצות הברית וצוברת תמיכה ציבורית ופוליטית הולכת וגוברת. התנועה הפרוגרסיבית האמריקאית קוראת תיגר על הסדר הקיים ודורשת שוויון וצדק חברתי המחייבים את הפחתת הכוח וההשפעה של האליטות הכלכליות והחברתיות לטובת הגדלת הזכויות, ההזדמנויות והמשאבים העומדים לרשות הקבוצות המוחלשות. תפיסת העולם שלה מבדילה בין קבוצות השייכות והזהות – בין בעלי זכויות היתר (Privileged) לבין המוּדרים על בסיס מוצא או מגדר (Marginalized). היא קוראת למדיניות ממשלתית מרחיבה שמטרתה לתקן את העיוותים בסדר הקיים, ופועלת לאיחוד כוחות המוּדרים כבסיס להובלת השינוי הנדרש.

הסכסוך הישראלי־פלסטיני והיחס לישראל אינם מרכיב מרכזי באידאולוגיה הפרוגרסיבית בארצות הברית, אבל גורמים אנטי־ישראליים ופרו־פלסטיניים השכילו לצמוח בשנים האחרונות על המצע ההולך ומתפתח של הגל הפרוגרסיבי, בעיקר באמצעות ההשוואות שהם עורכים בין המציאות של הסכסוך לבין מגוון עוולות הנמצאות במרכז השיח הפרוגרסיבי האמריקאי, כגון השוואה בין מאבק השחורים בארצות הברית נגד האפליה והגזענות לבין המאבק הפלסטיני בישראל והשוואה של המצב בישראל לאפרטהייד של דרום אפריקה (ישראל כמדינת דיכוי 'לבנה'). באמצעות ההשוואות הללו הם חותרים לערער את תפיסת היחסים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל ודורשים להתנות את התמיכה בכלל ואת הסיוע הביטחוני בפרט בשינויים במדיניות ישראל. אירועי הסלמה בסכסוך הישראלי־פלסטיני כגון מבצע 'שומר החומות' הם כמובן הזדמנות פז להדהוד המסרים הללו בזירה הפוליטית (באמצעות חברי קונגרס פרוגרסיביים), בתקשורת וברשתות החברתיות.

מהן ההשפעות על יהודי ארצות הברית?

כאמור, תקריות אלימות על רקע אנטישמי הן בדרך כלל סימפטום קיצוני למגמות חברתיות מטרידות. כשם שיש נטייה מוצדקת לייחס את התקריות שמבצעים תומכי 'עליונות לבנה' למגמת התחזקות של הימין הקיצוני בארצות הברית ובמקומות נוספים ברחבי העולם, ולא לפטור אותן בגדר עשבים שוטים בלבד, כך נכון גם לייחס את התקריות האלימות נגד יהודים, כגון התקריות שהתרחשו במאי 2021 בארצות הברית ובמקומות נוספים בעולם, לעוינות הגוברת נגד יהודים, בין השאר בהקשרי ישראל, בקרב חוגי שמאל קיצוני ובקרב חוגים פרו־פלסטיניים. יש להניח הנחת עבודה זהירה כי אלו לא היו אירועים חד־פעמיים וכי יש לתת את הדעת על הנסיבות החברתיות והפוליטיות המקומיות שאפשרו להם להתרחש.

סוגיית ישראל שנויה במחלוקת הולכת וגוברת בקהילה היהודית ובשיח הפוליטי האמריקאי. אין סיבה להניח כי מציאות זו תשתנה מן הקצה אל הקצה בתקופה הקרובה, מכיוון שאין זה סביר כי הסכסוך הישראלי־פלסטיני יסתיים בקרוב. הביקורת כלפי ישראל, ביטויי המחאה נגד מדיניותה ולצידם לא אחת גם רטוריקה אנטי־ישראלית ושימוש בדימויים אנטישמיים כבר אינם תופעת שוליים זניחה בלבד. יש הַרְגָלָה זוחלת של התופעה, לגיטימציה גוברת שלה וחדירה הדרגתית שלה גם אל הזרם המרכזי בתקשורת, בפוליטיקה המקומית והארצית ובמגוון קמפיינים ציבוריים.

בקרב קולות הביקורת הגוברים כלפי מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית, בולטים יותר ויותר הקולות של המחנה הפרו־פלסטיני, שבחלקו הוא גם אנטי־ישראלי מובהק. כוחו הפוליטי של מחנה זה גדל בהדרגה, וגדלות גם השפעתו על הביקורת הנשמעת כלפי ישראל ותרומתו לערעור התמיכה המסורתית, הרחבה והבלתי מותנית בה בקרב רוב חברי המפלגה הדמוקרטית, הבית הפוליטי של רוב יהודי ארצות הברית.

נשאלת השאלה כיצד יכול להתנהל הוויכוח הציבורי והפוליטי בארצות הברית בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני מבלי לסכן את ביטחונה של הקהילה היהודית שם. זהו אחד מן האתגרים הגדולים העומדים לפני מנהיגי הקהילה בפרט ולפני מנהיגי ציבור אמריקאים בכלל.

יהודי ארצות הברית מוצאים את עצמם בלב הסערה הזאת, אם הם מעוניינים בכך ואם לאו. השיח הער בהקשר לישראל ולסכסוך עם הפלסטינים נמצא כמובן בראש סדר היום של הקהילה היהודית. רוב מכריע של יהודי ארצות הברית תומך בישראל, גם אם יש לו ביקורת כזו או אחרת כלפי מדיניותה והתנהלותה. מיעוט יהודי קטן אך קולני עוין את ישראל ואף תורם לקמפיין הדה־לגיטימציה שלה באמצעות התרסה נגד הגישה הפרו־ציונית ונגד התמיכה בישראל של הרוב היהודי. יותר ויותר יהודים ליברליים, ובייחוד יהודים המשתייכים למחנה הפרוגרסיבי, מותקפים בשל תמיכתם בישראל ונדרשים לבחור בין השתייכותם לקבוצות פרוגרסיביות והשתתפותם בפעילויות שלהן לבין הזדהותם עם ישראל ותפיסתם הפרו־ציונית.

אם תימשכנה המגמות הנוכחיות, יהודי ארצות הברית הליברליים, ובוודאי המשתייכים למחנה הפרוגרסיבי, יתקשו לשמר הן את תמיכתם בישראל והן את השתייכותם לבית הפוליטי והערכי שלהם ויידרשו ליישב את המתחים בין השתיים או לבחור באחת מהם על פני האחרת. הבחירה הבלתי אפשרית הזאת היא אחד מן האתגרים הגדולים ביותר העומדים לפני יהודים פרוגרסיביים בארצות הברית בעת הנוכחית.

האירועים בארצות הברית במהלך מבצע 'שומר החומות' ואחריו חשפו את עומק התופעות והמגמות הללו והביאו לידי הפתעה ומבוכה בקרב חוגים רבים ביהדות ארצות הברית. הם הופתעו מעוצמת צעדי ההתנגדות והמחאה כלפי ישראל ומגלישתם לאירועי תקיפה אנטישמיים אלימים. הם הופתעו גם מן הקושי הגובר של תומכי ישראל לגייס לצידם את בעלי הברית ואת השותפים הטבעיים שלהם, וגם חשו לעיתים הססנות בקרב גורמים שונים להגיב, בגינויים ובמעשים, נגד ביטויי האנטישמיות.

האירועים וההפתעות שתוארו פקחו את עיניהם של כמה מן המנהיגים היהודים ומן הארגונים היהודיים, הניעו שיח פנימי וציבורי של חשבון נפש ועוררו את הצורך לבחון כיצד הקהילה נדרשת להתארגן כדי להתמודד עם מציאות מאתגרת זו. עדיין מוקדם לקבוע האם הטלטלה הזמנית שחוו תחולל בקרב יהודי ארצות הברית שינויים מהותיים בהבנת האתגרים, בהטמעתם ובהתארגנות מתאימה להתמודדות ראויה איתם.

ההשפעות על יחסי ישראל-ארצות הברית

מבצע 'שומר החומות' היה מבחן חשוב ראשון ליחסים של ממשל ביידן עם ישראל ועם הנהגתה. הממשל הדמוקרטי החדש מצא עצמו נתון ללחצים קשים משני צידי המתרס, בין ביקורת 'מחוץ' מצד המחנה הרפובליקני, שציפה להפגנת תמיכה בלתי מסויגת בישראל, לבין ביקורת 'מבית', מצד חלק מהמחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, שציפה מן הממשל להציב חסמים ותנאים ברורים לתמיכה בישראל. הנשיא וממשלו תמרנו בהצלחה רבה בין האילוצים והלחצים הפוליטיים הללו, הביעו את תמיכתם הפומבית בישראל וניהלו דו־שיח דיסקרטי רציף עם הנהגתה במשך כל ימי העימות.

עם זאת, האירועים המחישו כי הממשל הנוכחי צפוי לעמוד לפני לחצים פוליטיים רבים יותר מבית, מימין ומשמאל, בכל הנוגע למדיניותו כלפי ישראל, בעיקר בהקשרי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. מציאות זו צפויה לצמצם את חופש הפעולה שתאפשר וושינגטון לישראל בהתפתחויות עתידיות בזירת הסכסוך וליצור פערים ומתחים בהקשר האינטרסים והיבטי מדיניות אחרים של שתי המדינות.

האתגר הגדול ביותר של ישראל מבחינה זו היה ונותר לשמר ולהדק את התמיכה האמריקאית הדו־מפלגתית בה, העוגן החשוב ביותר ביחסים המיוחדים שבין שתי המדינות. לפיכך בשנים הקרובות יש להציב את היחסים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית ועם ציבור בוחריה במוקד הקשב והעיסוק של מקבלי ההחלטות ושל גורמי המקצוע הרלוונטיים בישראל.

לקהילה היהודית בארצות הברית יכול להיות תפקיד חשוב במיוחד בדו־שיח המתמשך שבין ישראל לבין הקהלים האמריקאיים השונים, כפי שהיה לה גם בעבר. השיח של הקהילה עם שותפיה במגזרים השונים של החברה האמריקאית הוא נדבך מרכזי ביכולתה לצלוח את אתגרי התקופה והוא יכול גם לשרת את ישראל ולשפר את מעמדה ואת קשריה בזירה הציבורית והפוליטית בארצות הברית. דבר זה מחייב כמובן שיח פתוח ומעמיק בין ישראל לבין מוסדות הקהילה והארגונים היהודיים. לשיח הזה יש כמובן ערך חשוב בפני עצמו, שכן מערכת היחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית – שני המרכזים היהודיים הגדולים בעולם – היא אחד המעצבים המרכזיים של עתיד העם היהודי בדורות הבאים.

זאת ועוד, ההתרחשויות בארצות הברית בעקבות 'שומר החומות' זכו לעניין רב יחסית בישראל וסדקו מעט את מסך הבורות והאדישות המאפיין בדרך כלל את ההתייחסות של הישראלים להשפעות של האירועים במזרח התיכון, ובפרט של מדיניות ישראל ושל פעולותיה, על יהודי ארצות הברית ואת המודעות שלהם למגמות העומק בארצות הברית ולהשפעתן על התמיכה בישראל ועל הקהילה היהודית שם. השינוי בישראל חייב להתחיל בבית ולכלול בין השאר היכרות טובה יותר עם קהילת יהודי ארצות הברית, עם אתגריה ועם שלל הסוגיות המעסיקות אותה.

לסיכום

במאמר זה יש ניסיון ללמוד מהתרחשות מטלטלת אחת ותחומה בזמן – שבמרכזה האירועים האנטישמיים בשולי המחאות נגד ישראל בעקבות מבצע 'שומר החומות' במאי 2021 – על מגמות ארוכות טווח ועל ההקשר הרחב של תופעת האנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית.

גל אירועי האנטישמיות שהתרחש במאי 2021 הוא התרחשות אחת ברצף היסטורי ובדינמיקה מתמשכת של תופעת האנטישמיות; לצד מאפייניו הייחודיים הוא גם סימפטום של תופעות רחבות יותר המשפיעות על חיי היהודים ועל החברה שבה הם חיים.

אירועי מאי 2021 מדגישים את הזיקות שבין תפיסות ומחאות אנטי־ישראליות לבין אנטישמיות. במידה מסוימת הם גם מכרסמים בתפיסה הרווחת בקרב רבים כי סכנת האנטישמיות האלימה בארצות הברית מגיעה אך ורק מן הימין הקיצוני ולא משני צידי המפה הפוליטית.

עם זאת, הסכנה הנשקפת לציבור היהודי בארצות הברית אינה רק מאלימות אנטישמית פיזית ומהשפעותיה על הביטחון האישי והקהילתי הישיר, אלא גם, ואולי בעיקר, מתהליכי ההרגלה והמיינסטרימיזציה של ביטויי אנטישמיות בזיקה לדה־לגיטימציה של ישראל או במסווה של עמדה ערכית ביקורתית כלפיה. לאלה נלווית לעיתים גם דה־לגיטימציה של תומכיה, היהודים והלא יהודים, של ישראל; זו מערערת את תחושת הביטחון שלהם ואת יכולתם לנהל את חייהם על פי השקפת עולמם ללא סיכון ואיום גובר מסביבתם. ההשפעות של מגמה זו על קהילת יהודי ארצות הברית עלולות להיות קשות.

בשלב זה מוקדם להעריך האם פרץ אירועי האנטישמיות במאי 2021 משקף עליית מדרגה של ממש בהתפתחות תופעת האנטישמיות בארצות הברית ובהתמודדות עימה. ובכל זאת הטענה היא כי האירועים חשפו וחידדו מגמות רחבות ותופעות מדאיגות המשפיעות על חייהם של יהודי ארצות הברית, על מעמדם ועל השתלבותם בחברה האמריקאית, על יחסיהם ועל זיקתם לישראל. זאת ועוד, למגמות ולתופעות אלו יש השפעה על המעמד של ישראל ועל התפיסות הנוגעות אליה בקרב ציבורים שונים בחברה האמריקאית, ולפיכך הן משפיעות גם על מארג היחסים המיוחדים שבין ישראל לארצות הברית.

—

שחר עילם הוא ראש פרויקט המחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS על תופעת האנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית, ותום אשד הוא עוזר מחקר בפרויקט. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת של המכון 'מבט על'.