סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לשעבר, שכיהן בשלוש קדנציות שונות מת היום (שני) בגיל 86. ברלוסקוני, שהיה איל תקשורת ואחד מעשירי איטליה, הותיר אחריו חמישה ילדים.
ברלוסקוני נולד ב-29 בספטמבר בשנת 1936 במילאנו, וכבר בגיל צעיר החל לעסוק במסחר. בתחילת דרכו מכר שואבי אבק אך עד מהרה נכנס לתחום הנדל"ן וזכה להצלחה רבה. לאחר שסיים את לימודי המשפטים, הקים חברת בנייה ועסק בפרויקטים רבים בתחום הנדל"ן באזור מילאנו.
עוד מבחזית החדשות
- חיסולו של מרוואן עיסא – מספר 3 בחמאס | גם בכיר חמאס ר'זי אבו טמע, חוסל באותה התקיפה
- היועמ"שית מיארה: "יש להיערך לגיוס חרדים כבר באפריל" | נתניהו ביקש ארכה לקראת הדיון בבג"ץ
- נתניהו: מספר האזרחים שנהרגו בעזה נמוך בהרבה מהדיווחים | "בדרך לפעולה ברפיח"
- מפגין שמאל נשך שוטרת כשעמד מול הכנסת בירושלים
- מהפך מטלטל בבית שמש | ספירת הקולות של שלב ב' בעיצומה
בשנת 1974 החליט ברלוסקוני להשקיע חלק מהונו על מנת לזכות לחשיפה ציבורית, והקים את ערוץ הטלוויזיה המסחרי "טלמילאנו". בתוך מספר שנים התרחבה שליטתו בתקשורת האיטלקית, וחברת "מדיהסט" בבעלותו מחזיקה בשלושה מבין הערוצים הנצפים ביותר במדיה, שזוכים ביחד לכ-50% צפייה.
במקביל, השיג ברלוסקוני שליטה בקבוצת הכדורגל AC Milan – מהקבוצות המצליחות ביותר באיטליה, ובבית הוצאה לאור ששימש להדפסת המגזינים והירחונים שבבעלותו. הונו הלך וגדל בשל השקעות בתחום הנדל"ן והביטוח, והוא היה מוכר וידוע ברבים. ב-2009 הוא הצהיר כי הונו עומד על 6.5 מיליארד אירו, נתון שהציב אותו כאיש העשיר באיטליה.
ב-1994 הוא החליט ברלוסקוני להיכנס לחיים הפוליטיים ונבחר באותה שנה לראשות הממשלה בפעם הראשונה מטעם מפלגתו "פורצה איטליה" (קדימה איטליה), תפקיד בו החזיק פחות משנה, משך כהונה אופייני למערכת הפוליטית האיטלקית הלא יציבה והתזזיתית.
בשנת 2001 הוא נבחר שוב לראש הממשלה וכיהן בתפקיד עד 2006. ברלוסקוני היה ראש הממשלה הראשון מאז סיום מלחמת העולם השנייה שהשלים קדנציה מלאה באיטליה. במהלך כהונתו הוא נחשב לאחד מבעלי הברית הקרובים ביותר לישראל, בימים בהם אירופה הייתה לרוב עוינת להנהגה בארץ. בניגוד לצרפת ולגרמניה למשל, הוא שמר גם על יחסים טובים עם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש.
בבחירות 2006 הפסיד לרומאנו פרודי, אך זכה מחדש בתפקיד בשנת 2008 עם מפלגתו החדשה "אנשי החופש". הוא כיהן בתפקידו עד 2011, אז התפטר בלחץ האיחוד האירופי בגלל המשבר הכלכלי החריף באיטליה, ופינה את מקומו לטובת מריו מונטי. למרות שהודח מהתפקיד הבכיר, ברלוסקוני המשיך לחרוץ גורלות ב-2013, כאשר היווה את הקול המכריע לטובת ממשלתו של אנריקו לטה.
במהלך שנותיו בפוליטיקה האיטלקית הוא האשים את אויביו ברדיפה אישית. הוא טען שהנשיא נאפוליטאנו, מערכת התביעה ובתי המשפט כולם אנשי שמאל שרוצים להרוס אותו ולכן תופרים לו תיק אחר תיק. מתחילת הקריירה הפוליטית שלו הואשם ברלוסקוני במעשי שחיתות ומעילה, אך זוכה במרבית המקרים, ואף העביר חוק שנועד להקנות לו חסינות כראש ממשלה.
הוא הורשע לראשונה בשנת 2012 בגין העלמת מס, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר. כמו כן הורשע ברלוסקוני בניצול לרעה של כוחו. בהמשך נידון לשבע שנות מאסר בגין עבירות שונות. ההרשעה וגזר הדין בוטלו על ידי בית המשפט לערעורים ביולי 2014.
