המציאות החדשה הביאה איתה אתגרים לא פשוטים. אם לפני ארבעה חודשים חווינו סוג של הלם ראשוני, שהביא עמו הגבלות, סגר, השבתת המשק, אנחנו כאן היום ב'חצי כוח', עובדים אך נשמרים, יוצאים מבידוד, נכנסים לבידוד, הגבלות וחוקים חדשים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה שנראה כי היא כאן לפחות למשך תקופה וייקח זמן עד שנוכל להביט לאחור ולהתייחס אל הקורונה כאל עבר. לכן יש התנהגויות חדשות שפוגשות אותנו ומחייבות דרכי התמודדות גם מצדנו.
דינה קורול, ביביליותרפיסטית, מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יום יומיות, אומרת כי אחרי ההלם הראשוני שכולנו היינו בו, התחילו לצוץ בעיות. היא מחדדת כי למעשה די משוכנעת שמדובר בבעיות וקשיים שכבר היו קודם ופשוט התעצמו והתחילו להציק יותר.
הקורונה הקצינה את המצבים. מי שהיה לו טוב – נהיה לו טוב יותר ומי שהיה לו רע – נהיה לו רע יותר.
ומה קורה לילדים שחיים בחוסר שגרה, ותוסיפו את אפקט ההגבלות והחרדה? את התשובה אתן בוודאי פוגשות אצלכן בבית יום יום ושעה שעה.
אז שאלתי את דינה, מה אפשר כדי לעשות כדי לתת לעצמנו מרווח נשימה?
ודינה אומרת שזו בדיוק השאלה: מה אנחנו יכולות לתת לעצמנו? כי המטרה הראשונה היא לשרוד את התקופה ולא רק לשרוד, אלא לראות הזדמנות לחיזוק הקשר עם הילדים, אולי דברים שבשגרה אין זמן, אפשרות ופניות לעשות אותם.
ילדים יוצאים עכשיו לחופשה גדולה אחרי שהיו בחופשה מאולצת הרבה זמן. מה שאומר שנפגוש ילדים שיצאו ממסגרת שכה הכרחית לתפקוד תקין.
דינה מתמקדת במשפט הזה: "נפגוש כאן גם את עצמנו". וההסבר הוא משום שכמו הילדים, גם אנחנו לא בשגרה. אנחנו גם עם המון עייפות, תשישות, דאגות, חוסר ויסות עצמי שלנו כהורים וזו צריכה להיות הדאגה הראשונית שלנו. לחפש את המענים ההכרחיים שלנו לעצמנו. זה נשמע אולי אוטופי מעט, כי איפה נמצא עכשיו מקום לעצמנו? וכמה אפשר לצאת וליהנות? יש כל כך הרבה הגבלות וחרדה באוויר, ועדיין, היא מתעקשת, כי כל הורה צריך להשקיע זמן, אנרגיה ומחשבה, להבין מה יכול לעשות לו טוב. איך אנחנו יכולים למלא את המצברים של עצמנו, כי ליפול למצב הקשה ומן הסתם זה מה שקורה, פשוט מתגלגלים לשם, ובתקופה רגישה זו, הכל יותר קשה.
אנחנו צריכים להשקיע בעצמנו וזה ממש לא אגואיזם, אלא נצא מתוך נקודת הנחה מקצועית מובהקת, שכאשר נעשה לעצמנו טוב – הדבר ישפיע על הילדים. אם נחפש רק איך לשרוד עם ילדים ולא יהיה לנו טוב, גם להם לא יהיה טוב.
האחריות הראשונית שלנו, הבסיסית, צריכה להיות על הוויסות האישי שלנו שמושפע ממקורות תמיכה שיש לנו, ממשאבים שיכולים להתחבר אליהם. לחפש ולהבין מה עושה לי טוב ולדאוג במידת האפשר, גם אם התנאים מאוד מצומצמים, לעשות את זה. אם זה קריאת ספר, פגישה עם חברה, שמישהו ישמור לי על הילדים – כל אחת יודעת בעצמה מה עושה לה טוב, ורק תזכרו, שכאשר תקפידו לעשות זאת למען עצמיכם, באופן אוטומטי כל הבית יושפע לטובה.
