כשבאקדמיה ללשון נדרשו לישיבת 'זום' מיוחדת בעידן הקורונה, על מנת לקבוע מונחים עבריים חדשים, כמו זה של "ראש הממשלה החליפי" (בדגש למילה "חליפי" ולא "חלופי") לא ידענו כמה זה באמת יעלה לנו, ובטח שלא שיערנו את היקף השפעת המהלך על הכלכלה הישראלית.
נושא בזבוז כספי הציבור לריק, כמו למשל הקמת עשרות משרדי ממשלה במאות מיליונים, לצד מימון רכש צמד רכבי יוקרה בשווי של למעלה ממיליון ₪, הוא דיון שולי (לצערי) הפעם. אמנם הגירעון הממשלתי צפוי לגרור אחריו העלאות מסים, אך השלכותיו על המגזר הפרטי לא מיידיות. כן, עד כדי כך המצב גרוע, שנושא חשוב כל כך הופך לשולי.
במשך שנים התהדרה מדינתנו הקדושה בשר תחבורה שאין חולק כי אגף הדוברות בלשכתו עבד יותר ממעולה. "הבולדוזר" כינו אותו כולם (לא תאמינו, אבל הוא גזר המון סרטים…) וזה פשוט עבד. חלק ניכר מאזרחי המדינה הצמידו לשמו שוב ושוב את הכינוי, עד… שהופתענו לגלות שסמוטריץ' אחד עשה בחודש של תקופת בחירות נטולת סמכויות את מה שה"בולדוזר" לא עשה שנים.
למסקנה הזו לא הייתי מגיע אילו כץ לא היה ממהר במוצ"ש האחרון למצלמות כלי התקשורת, על מנת להכריז על מענקים שהוצנחו משומקום. עבודה בעיניים בשיתוף שר הכלכלה שלא מצא מספיק תומכים לעבודה מהאופוזיציה.
בולדוזר נשאר בולדוזר, והציפיות כמובן בהתאם. כשמונה כץ לשר האוצר (שאיבד סמכויות מכל כיוון לטובת משרדי הממשלה המומצאים), היה מי שציפה למשהו מעבר, משהו לטובת העסקים ובעלי העצמאים. והנה, כבר בשבוע הראשון אכזב האיש, ובענק, בזמן ששירת את המדיניות הקפיטליסטית של האדון המסכן מבלפור, שנאלץ להתגורר בדירה מעופשת ל"ע.
בעולמו של נתניהו יש עשירים ויש עניים, אין אמצע ואין מעמד ביניים. יש שחור ולבן, אין אפור. סגנון חיים קפיטליסטי שאימץ האיש במשך עשורים הוכחו שוב ושוב כמדיניות רשמית. מדיניות שהחלה לקבל ביטוי ציבורי בעת כהונתו כשר האוצר ונמשכת עדיין גם במשבר הקורונה הנוכחי.
נחמד מאוד להכריז על מענקים בהיקף של 6 מיליארד שקל לעידוד התעסוקה, בזמן שכל העצמאים והעסקים הקטנים והבינוניים נזרקו לאסוף שאריות מפח האשפה. הקורא הנאמן שהסב את תשומת ליבי למתנת ה-7,500 ₪ על כל עובד שיוחזר מחל"ת, הופתע לגלות שזה רק למי שהשאיר את עובדיו בחל"ת עד להשבוע (כן, אם העובד חזר מחל"ת בחודש הקודם גובה המענק נמוך בכ-60%), רק למי שיעסיק את העובד למשך מינימום ארבעה חודשים, וכמובן בהתאם לגובה השכר.
כך למעשה, חילק נתניהו סוכריות לרשתות הגדולות, בעלי הכסים העמוקים שיכלו להרשות לעצמם שביתה מוחלטת כחלק ממחאה ובכל זאת לא לקרוס – וכתוצאה מכך טרם החזירו עובדים מהחל"ת. רוב רובם של העסקים הקטנים והבינוניים שיכלו לעמוד כלכלית בהעסקת העובדים כבר החזירו אותם מהחל"ת – ומי שלא, לא רק שלא ירוויח מהמענק, אלא יפסיד המון, שכן המענק מתפרש במספרים לאחוזים שוליים מהיקף השכר הכולל של אותו עובד חסר כיסוי שהוצא לחל"ת.
נלחצתם? אל דאגה, הראש הישראלי עובד שעות נוספות ויש לו פיתרון יצירתי במיוחד. לא מדובר בסתם קולקציה של מסכות, אלא בקולקציה שממש ממש "מכניסה מיליונים". ממש לא מדובר בהמצאה, ויעידו על כך סכומי העתק שהושקעו השבוע בקמפיין החוצות והדיגיטל של מפעל הפיס, הכולל את ויז'ואל מסכת הסתרת פני הזוכים בתמונות היח"צ הנוצצות מלוות השיקים הפיקטיביים, לצד הכיתוב "המסכה הטובה בעולם".
בילדותי נעמדתי פעם ליד דוכן לוטו, סקרן לפגוש את הזוכה המאושר. הוא לא באמת נמצא, אך אותו החליף איש מבוגר שהסביר לי את מהות הלוטו – מס לעניים. "אתה צריך להבין", הסביר לי בחוכמתו, "מי שמרוויח משלם למדינה מס על ההכנסות שלו, אבל איך תרוויח המדינה מהאיש העני? בדיוק בשבילו הקימו את הדוכן, כדי שיכניס כסף לתקציב המדינה ומוסדותיה". אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, אך זו המציאות בה אנו חיים.
בעידן שבו מיליון אזרחים מובטלים, מאות אלפי עסקים מתמודדים עם משבר חמור והטייקונים גוזרים קופון נוסף בהתאמה אישית, יש דבר אחד שהמדינה לא שכחה – להזכיר לעניים שלא משנה מה יהיה, מס הם ישלמו. אם לא על הכנסות, אז עבור תקוות שווא המעודדות הימורים.
אז כששרי הממשלה ומנהיגיה לא יודעים להיות אנשים ועסקים רבים נסגרים, תגידו לי אתם – מי בדיוק הבולדוזר?
