האו"ם

האומות המאוחדות (או בראשי תיבות, האוּ"ם) הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי, הביטחון הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת שלום עולמי.

הארגון נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. האו"ם כולל מספר גופים המסונפים אליו, שהוקמו לצורך השגת ויישום מטרותיו.

נכון לשנת 2017 ישנן 193 מדינות חברות בארגון – כמעט כל מדינה ריבונית בעולם.

האו"ם והארגונים במסגרתו מקבלים החלטות בנושאים מהותיים וניהוליים. לארגון שש זרועות עיקריות: העצרת הכללית (המקום העיקרי שבו מתאספות כל המדינות החברות), מועצת הביטחון (שבה מתקבלות החלטות בנוגע לענייני שלום וביטחון), המועצה הכלכלית חברתית (שמסייעת לקידום שיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי בנושאי כלכלה וחברה), המזכירות (שמספקת מחקרים, מידע ועניינים טכניים אחרים שהאו"ם נזקק לו בפעילותו השוטפת, ובמידה מסוימת מוציאה לפועל או מאפשרת את הוצאתן לפועל של ההחלטות הביצועיות של העצרת הכללית, מועצת הביטחון, והמועצה הכלכלית חברתית), בית הדין הבינלאומי לצדק (הרשות השופטת העיקרית), ומועצת הנאמנות (שבעבר הייתה ממונה על המנדטים שהוענקו מטעם חבר הלאומים. מאחר שכל המנדטים שהוענקו על ידי חבר הלאומים הגיעו לפרקם ומנדטים חדשים אינם מוענקים, אין מועצה זו פעילה).

לצד הזרועות המרכזיות האלה, פועלות תוכניות וקרנות של האו"ם וכן סוכנויות מיוחדות. הבולטים שבהם ארגון הבריאות העולמי, תוכנית המזון העולמית, ויוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים. ראש מערכת האו"ם, העומד בראשות ועדת ראשי הארגונים CEB, הוא המזכיר הכללי. מאז 2017, מכהן בתפקיד זה אנטוניו גוטרש מפורטוגל.

בדרך כלל המזכ"ל מכהן שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, והוא נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם. ארגון האומות המאוחדות ממומן על ידי דמי חבר מהמדינות החברות בו, בעיקר ארצות הברית, גרמניה, ויפן, ונקבעו בו שש שפות רשמיות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.

האו"ם וישראל

ארגון האומות המאוחדות גילה נכונות להקמת מדינת ישראל על-פי תוכנית החלוקה, בהחלטה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, ומהווה מאז יום היסטורי לציונות בכלל, ולמדינת ישראל בפרט. ההכרה בישראל כחברה מן המניין לא הייתה מהיום הראשון להקמתה. טרם קבלתה כחברה רשמית הופעלו שלל לחצים מצד המעצמות, ברית המועצות וארצות הברית, כאשר כל אחת מהן ניסתה לנכס לעצמה את הכנסתה של ישראל לארגון. דבר שכזה, לסברתן, יכול היה לעזור בקירובה של ישראל לאחת מהן, דבר שהיה לו פוטנציאל להשפעה אסטרטגית עצומה ולקידום מדיניותן במזרח התיכון. ב-11 במאי 1949, הפכה מדינת ישראל לחברה ה-59 במספר של האו"ם, כאשר 37 מדינות הצביעו בעד צירופה, 13 התנגדו ו-9 נמנעו. המובילה העיקרית לקבלתה של ישראל כחברה הייתה ברית המועצות.

ברבות השנים התקבלו במסגרת האספה הכללית של האו"ם מספר החלטות שפגעו בתדמיתה של ישראל ובהצדקת פעולותיה בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה ובשטחי אויב בעתות מלחמה וצרכים מבצעיים, לבנון וסוריה. כך, לדוגמה, ב-17 באוקטובר 1975 קיבלה עצרת האו"ם החלטה מקוממת להשוואת תפיסת "הציונות" לתפיסה גזענית (החלטה 3379). רק בדצמבר 1991 ביטלה העצרת את אותה החלטה אנטישמית (החלטה 4686). כמו כן, קיבלה עצרת האו"ם החלטה לשלוח את סוגיית בניית גדר ההפרדה לידי בית הדין הבינלאומי בהאג כאשר ב-9 ביולי 2004 התפרסמה החלטתם של 14 משופטיו, במסגרתה הואשמה ישראל בהפרת החוק הבינלאומי וביצירת תנאים למשבר הומניטרי.

פעילות האו"ם, בעיקר בנושא זכויות אדם, מתרכזת לרוב בישראל. באופן עקבי רובן של הצעות ההחלטה בדבר גינוי הפרת זכויות האדם עוסק בישראל. לדוגמה, באופן אבסורדי, בין השנים 2006–2016 התקבלו 67 החלטות על גינוי ישראל ו-61 החלטות דומות על שאר כל העולם יחדיו. כל אחת מ-16 החלטותיה של מועצת זכויות האדם של האו"ם התקבלה כנגד מדיניות צה"ל בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה.

מה שמונע פעמים רבות ממוסדות האו"ם לקבל החלטות גינוי ונקיטת צעדים אופרטיביים נגד מדיניותה של ישראל היא זכות הווטו האמריקאית המעניקה לישראל מעטפת הגנה פעם אחר פעם. רבות מהצעות הגינוי כנגד ישראל הן פרי יוזמתה של הקואליציה האסלאמית בעצרת הכללית.