בשנים האחרונות הציב שר הבריאות לשעבר ח"כ יעקב ליצמן יעד להציב מכשירי C.T. בכלל בתי החולים בישראל. אלא שעם זאת, זמני ההמתנה לבדיקה ממשיכים להיות ארוכים מהרגיל.
מסתבר, כי זמני ההמתנה לבדיקת C.T. בישראל משתנים בין המרכז לפריפריה ואזור הדרום.
מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנאספו לבקשת ח"כ אופיר סופר (הליכוד) עולה, כי בעוד התקנות מחייבות מכשיר אחד לכל 120,000 תושבים, הרי שבפועל אזורים רבים בארץ אינם מכוסים, כאשר סך המכשירים שנרכשו עד כה על ידי מערכת הבריאות הינה נמוכה מהמתוכנן.
כך למשל, במחוז צפון, שכולל בתוכו בין היתר את בתי החולים פוריה בטבריה, זיו בצפת והעמק בעפולה, יש רק 11 סורקים. כלומר, מכשיר אחד ליותר מ-133 אלף תושבים. גם באזור הדרום יש 11 סורקים, אך אלה עומדים בתקנה וקיים מכשיר אחד ל-120 אלף תושבים.
לעומת זאת, במחוז תל אביב יש את מספר הסורקים הגבוה ביותר (17 סך הכל) וקיים מכשיר אחד לכל 89 אלף תושבים. מדובר כאמור בפערים משמעותיים שמשפיעים באופן ניכר גם על זמני ההמתנה בין הצפון והדרום למרכז הארץ.
יצוין כי מנתוני ה-OECD לשנת 2018 עולה כי ישראל נצבת במקום ה- 30 מתוך 33 מדינות בשיעור מכשירי ה C.T. למיליון בני אדם. בנוסף, לישראל בסך הכל 77 מכשירים פעילים בבתי החולים, כאשר בבתי חולים גדולים יחסית קיים מכשיר אחד בלבד.
לדברי פרופ' יעקב סוסנה, מנהל אגף הדימות בהדסה ויו"ר איגוד הרדיולוגים בישראל, "התקנות מחייבות לפחות שני מכשירים בכל מוסד רפואי שיש בו חדר מיון. צריך לדעת שלרוב, כל מכשיר מושבת אחת לחודש לצורך טיפול. כמו כן, בשל השימוש המוגבר בישראל המכשירים נוטים להתקלקל יותר".
לדבריו, הקורונה החריף את הלחץ בקביעת תורים לבדיקות, "כעת בדיקות לוקחות הרבה יותר זמן בשל הצורך במיגון ולקראת הגל השלישי חשוב שיהיו מכשירים נוספים. פיזורם נעשה בחלוקה ארצית מבלי להתייחס לבעיות הספציפיות של הפריפריה".
