"עסק טוב. מכרתי לאיז'אק את כל החביות במרתף השֵׁכָר בסכום הוגן", שפשף איוואן את ידיו בהנאה, מספר לחברים על הצלחתו הטרייה.
"איוואן", הקניט אותו מישהו, "אם הרווחת סכום יפה במזומן לא תפרגן לחברים כוס משקה על חשבונך?"
"מזומן? נראה לך?!" הגן איוואן על עצמו. "שילם לי בצ'ק דחוי לעוד שנה. עד שיתחיל למכור את הסחורה ולהרוויח".
"גולם נשאר גולם", לגלג על איוואן הציני שבחבורה. "תכף יבוא המשיח של היהודים, איז'אק ילך איתו לארץ ישראל ואתה תישאר בלי סחורה ובלי אגורה".
איוואן המבוהל רץ לאייזיק הסוחר ובנשימה טרופה מבקש ממנו להחליף את הצ'ק. דקות ספורות אורכות עד שנשימתו של הגוי מסתדרת ואייזיק מבין מה קורה כאן.
"אין בעיה", מסכים הסוחר השנון בחיוך רחב. "תביא את הצ'ק ואכתוב לך צ'ק חדש לזמן שמשיח יבוא"…
• • •
המשלחת הראשונה חזרה בפחי נפש.
השְׁנִיִים כבר הגיעו "רבים ונכבדים". גם הם הלכו לישון על זה לילה אצל בלעם. מחכים להתגלות שיראה שתום-העין בחושך.
"אם לקרוא לך באו האנשים", אומר הקדוש ברוך הוא במראה הלילה לבלעם בפעם השנייה, "קום לך איתם". גם הפעם חוזר הדגש על כך שבלעם יעשה רק מה שיסכים לו הבורא יתברך.
עם אור ראשון קופץ המכשף הגדול מהמיטה, חובש את האתון ויוצא לדרך.
ואז יש מפנה: "וייחר אף אלוקים כי הולך הוא".
אבל הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לו שאם הוא סבור להרוויח כסף, הוא יכול ללכת. אם כן, למה לכעוס?!
בתום דיון מהיר בבית המשפט הגיעו השופטים להחלטה צפויה מראש: היהודי שהקפיד על מצוות התורה בניגוד לחוקים שקבע סטאלין – יוּצָא להורג.
לפני ביצוע גזר הדין, נתנו לנידון למוות את האפשרות לקבל שלוש משאלות אחרונות.
"בקשתי הראשונה היא לשחות בנהר במשך שעה", ביקש היהודי.
"כעת חורף והנהרות כולם קפואים", השיבו הממונים על ביצוע גזר הדין. "אי אפשר לשחות כרגע בנהר".
"אין לי שום בעיה עם זה", השיב היהודי בשלווה, "אני אחכה לאביב, אז הנהרות יפשירו והמים לא יהיו קפואים. בעצם, נצטרך לחכות לאמצע הקיץ, אז יהיו המים נעימים ולא יהיה מסוכן לשחות בנהר במשך שעה".
לאחר שהגיע הקיץ והיהודי יצא לשחייה במשך שעה, שאלו אותו הממונים מהי בקשתו השנייה.
"אני רוצה לעשות סקי על השלג", השיב היהודי.
– "אבל אי אפשר לעשות סקי בקיץ. רק באמצע החורף".
"מצידי אין בעיה לחכות לחורף", השיב היהודי הפיקח. "כשיתאפשר – אחליק על השלג".
לאחר שגלש היהודי בשלג להנאתו – כבר חלפה שנה מגזר הדין – שאלו הממונים בשלישית מהי הבקשה האחרונה לפני ביצוע גזר הדין.
"אני רוצה להיקבר ליד סטאלין", השיב היהודי בלי למצמץ.
"אבל סטאלין חי!" הזדעקו הפקידים הרוסים.
"אין שום בעיה", חייך היהודי, "אני מוכן לחכות"…
בדרך כלל – דייק הגאון רבי דוב בעריש וויידנפלד, הרב מטשעבין – מלשון הפסוק "כי הולך הוא" – הלך בלעם ברגל כשהיה בחברת אחרים.
ואילו כאן, כאשר התבקש לקלל את ישראל, לא די שלא הלך ברגל, אלא "ויקם בלעם בבוקר" לחבוש את האתון. מיד, "ויתייצב מלאך השם בדרך לשטן לו".
וכל כך למה? "והוא רוכב על אתונו"…
• • •
לפעמים קורה שמוכרחים להעניש מישהו. אולי לגעור בו, אולי לנקוט עונש מעשי. דבר אחד נוכל ללמוד משני חמורים אלו – בלעם ואתונו: אם הולכים להעניש, לעשות משהו לא-טוב שמוכרחים לבצע – עדיף לא למהר.
נכון שיש מעשים או אמירות שאי אפשר 'להחליק' בלי תגובה. אבל לכל הפחות נאמץ את שיטת היהודי החכם שסידר את החבר'ה של סטאלין: אפשר לחכות.
למי שדואג שישכח בסופו של דבר להעניש את מי שצריך ובגלל זה ייגרם נזק, כדאי לכתוב צ'ק דחוי של העונש 'לזמן שיבוא המשיח'…
