מאז כניסתו של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, לתפקידו בינואר השנה הוא טרם התקשר לנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. בעוד שביידן לא מיהר להתקשר גם למנהיגים אחרים במזרח התיכון, הרי שראש ממשלת ישראל ומלך ערב הסעודית בכל זאת כבר ניהלו שיחה ישירה עם הנשיא האמריקאי. לאור היותה של טורקיה חברת נאט"ו ושממשל ביידן אף שואף לחזק את הברית הטראנס-אטלנטית במהלך כהונתו, העובדה שלא התקשר בולטת עוד יותר. כאשר נשאלה דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, לפני כמה ימים מתי ביידן יתקשר לארדואן, היא ענתה "מתישהו".
מדוע ביידן לא מצלצל לארדואן? ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות:
סיבה ראשונה היא מערכת היחסים המתוחה בין ארצות הברית וטורקיה בשנים האחרונות. המתיחות החלה עוד בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה, ולמרות שנראה היה שברמה האישית יש תקשורת טובה בין ארדואן והנשיא לשעבר טראמפ הרי שהיו גם רגעי שפל ביחסים במהלך הכהונה של הנשיא הקודם. צעדים כגון ההחלטה הטורקית על רכישת מערכת ההגנה ה-S-400 מרוסיה ב-2017, והניסוי שלה ב-2020, עוררו זעם רב בקרב מקבלי החלטות בארצות הברית. למעשה בניגוד למצב לפני עשור, בוושינגטון נותרו כיום מעט מאוד תומכים בטורקיה. כך, יש למעשה הסכמה בקרב נציגי שתי המפלגות בארצות הברית שכל עוד טורקיה נחושה להמשיך להחזיק במערכת ה-S-400 יהיה קשה לקדם אג'נדה חיובית ביחסים. גם המדיניות האסרטיבית של טורקיה במזרח הים התיכון, אשר מובילה אותה לעימות חזיתי עם יוון, שגם היא חברה בנאט"ו, מעוררת ביקורת בוושינגטון.
סיבה שנייה היא ההפרות הנרחבות של זכויות אדם בטורקיה. ממשל ביידן רוצה להראות שבניגוד למצב שהיה קיים אצל קודמו לתפקיד, טיב היחסים בין טורקיה לארצות הברית יהיה גם תלוי במצב זכויות האדם במדינה. ארדואן נמצא כבר כמעט שני עשורים בשלטון, אך ככל שעובר הזמן הוא מנסה לבסס את אחיזתו במדינה תוך כדי הגברת השימוש באמצעי דיכוי. המגמה אף החריפה לאחר ניסיון ההפיכה הכושל במדינה ב-2016. המשך המעצר השרירותי של גורמים ליברלים בחברה האזרחית, כמו גם הצרת מרחב הפעולה שלהם, כבר גרמה לממשל ביידן בחודש הראשון לתפקידו להשמיע ביקורת כלפי טורקיה. ארדואן ותומכיו מגיבים לביקורת זאת בהאשמות שלפיהן וושינגטון תמכה בגורמים שניסו להפיל את ארדואן ב-2016. האמריקאים דוחים האשמות אלו באופן גורף, והממשל הנוכחי אף ביקר בפומבי את האמירות וטען שמדובר בהאשמות שקריות.
סיבה שלישית היא הסוגיה הכורדית. הנשיא ביידן ידוע כנשיא שיש לו את ההבנה העמוקה ביותר מבין הנשיאים שקדמו לו ביחס לסוגיה הכורדית וכן מגלה אמפטיה למיעוטים הכורדים, המפוזרים בין טורקיה, איראן, עיראק וסוריה. כבר בתקופת הנשיא אובמה ולאחר מכן במהלך כהונת הנשיא טראמפ התגלו הכורדים בסוריה כבעלי ברית חשובים של הקואליציה הבינלאומית נגד ארגון המדינה האסלאמית. משום כך, כוחות אמריקאים אימנו אותם וגם העבירו להם נשק. בקרב הכורדים בסוריה בולטת הנוכחות של השלוחה הסורית של המחתרת הכורדית הפועלת בטורקיה, ה-פ.ק.ק. מבחינת הטורקים, העובדה שהאמריקאים מעבירים תמיכה לכורדים בסוריה כמוה כתמיכה בארגון טרור הפועל נגדם, וזאת אף שמתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, לא יצאו מתקפות כורדיות משטח סוריה שהיו מכוונות כנגד טורקיה. גם בתוך טורקיה עצמה, הדיכוי של הכורדים ממשיך – מנהיגים וראשי ערים כורדים אשר נבחרו על ידי הציבור נמצאים בכלא, ויש איום לסגור לגמרי את המפלגה הפרו-כורדית במדינה.
ביידן מכיר את טורקיה היטב. הוא ביקר בטורקיה כ-4 פעמים במהלך היותו סגן נשיא בממשל אובמה. באופן כללי, סוגיות של מדיניות חוץ אינן זרות לו – ולהיפך, הוא אוהב להתעסק בסוגיות אלו. מעבר לכך, בממשל החדש יש בכירים רבים אשר גם להם היכרות מעמיקה עם הסוגיות אשר עומדות בראש סדר היום בין טורקיה וארצות הברית. מכאן, שלמרות נקודת ההתחלה הבעייתית יש מרחב לא קטן לניהול שיח מול אנקרה, הגם שלאור הסוגיות העומדות לדיון, הוא יהיה שיח מתוח.
—
הכותבת היא עמיתת מחקר בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומתמחה במדיניות החוץ העכשווית של טורקיה
