לוחמי העילית במארבים שהופכים לדירות ארעי

שעת צהרים. אי-שם באוגדת איו"ש. פקודיו של ע' מרותקים זו השעה ה-96 לסלע ההררי הרותח. המשקפות והטלסקופים המשמשים את האויב שמעבר לפינה לא מאפשרים להם לנוע ולו בתנוחה קלה. תכף יחלפו 100 שעות מאז שנשכבו על הסלע ההררי, אך רגישות המבצע הביטחוני מונעת מהם לנוע ולו בסנטימטר אחד.

הלוחמים שנשכבו 'על הגדר' ארבעה ימים לפני כן, אמנם קיבלו תדרוך מודיעיני מקדים על המבצע המורכב שעשוי להימשך גם שבוע. אך ככל שזמן המבצע התארך, הם נחשפו אט אט למחיר הכואב של שמירה על ביטחון המדינה.

השמש הקיצי הקופחת חיממה היטב את הסלעים עליהם ישבו, ובדרך לא דרך הצליחו הלוחמים לקרר אותם רגע לפני שנכוו מהחום השרבי.

למרות רגעי הדרמה שנראו בעיני הלוחמים כנצח, הם לא נחשפו. מיומנותם המבצעית המיוחדת בהסוואה בכל תנאי שטח, ביצוע מארבים בשטח האויב – ולזנק מתוכם לפעילות מבצעית – למרות ששכבו ימים ארוכים כמעט ללא כל תנועה, היא זו שהפכה את היחידה שלהם לכזו הזוכה בתואר "יחידה מובחרת".

לא חלפו שעות ארוכות והמתח חזר לשרור במחילה שנראה היה מבחוץ כאילו היא אבן שאין לה הופכין. תצפיתנית באחת מעמדות הביטחון שגילתה כי המשקפות נעלמו משטח האויב, מיהרה לדווח על כך למפקדי האורבים, ואלה הבינו שמשהו מתרחש בשטח.

הם לא טעו. בדיקה מהירה ממזל"ט שהוזנק לאזור גילתה כי את המשקפות הרחוקות החליפו משקיפים בשטח. חברי חוליית המחבלים ניצלו את החושך שירד על האזור ההררי ויצאו גם הם למשימת איסוף מודיעין.

ע', ששמו אסור בפרסום בשל רגישות המבצע, מבין שזה הרגע שחייהם של לוחמיו תלויים ועומדים. אם ייחשפו, המבצע כולו עשוי לרדת לאבדון. אך יותר מכך, עשוי להתפתח קרב מטווח אפס בין לוחמיו לחוליית המחבלים, במידה וייחשפו.

בדיחה קורעת נשמעה לפתע ברשת הקשר. היה זה ע' שביקש לבחון את עירונתם של לוחמיו. הפעם היו המחבלים במרחק פסיעות אחדות מה"סלע" האנושי.

לאחר דקות של מתח וחרדה עזבו המחבלים את הזירה, והלוחמים נשמו לרווחה. היו אלה לוחמי גדוד 'ניצן' מחיל האיסוף הקרבי של צה"ל. הם, לעולם לא נחשפו בפני האויב. כך לפחות מספרת האגדה.

גדוד האיסוף והתקיפה 636, על שלוש פלוגותיו המיוחדות – זיקית, חנית ונץ, הוא מהמקצועיים ביותר בכל תחום המארבים – שיטה מבצעית רווחת לתפיסה חשאית של מבצעי פעילות חבלנית עוינת וגורמי אויב. משום שמדובר ביחידה גזרתית של כלל החטיבות המרחביות בפיקוד המרכז – היא מבצעת את הפעילויות האלו במיקומים משתנים, 24/7. המארבים ביחידה מחולקים למארבי איסוף מודיעין ולמארבי סיכול פעילות חבלנית וטרור עממי, כשמארבי האיסוף מתקיימים גם מהקרקע וגם מהאוויר בשילוב אמצעים טכנולוגיים חכמים ומתקדמים.

זה לא סוד שכוחות צה"ל, המבצעים פעילות מבצעית ביהודה ושומרון, נדרשים כמעט מדי לילה לצאת לפעילויות בעומק הכפרים הפלסטיניים במטרה לעצור פעילי טרור. לא פעם מדובר במשתתפים קבועים בהפרות סדר אלימות נגד כוחות צה"ל, אלו שמיידים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הלוחמים, ולעיתים קרובות אף עומדים בראש המתפרעים ומובילים בעצמם את העימות.

בגדוד האיסוף הקרבי 'ניצן' מצויים צוותי לוחמים, שתפקידם הוא להגיע לנקודות המורכבות והחמות ביותר בגזרה, לתעד את פעילי הטרור המרכזיים ולאסוף את הראיות שיובילו לתפיסתם. אותם חיילים משמשים כחוט המקשר, מהרגע בו אותו מתפרע משליך בקבוק תבערה לעבר כוחותינו ועד לפעילות המבצעית בה מתבצע מעצרו.

"החיילים הם לוחמי איסוף לכל דבר ועניין, הם מגיעים לנקודות בהן יש את נקודת החיכוך הגבוהה ביותר עם האויב, לפעמים עד למרחק מטרים ספורים ממנו", מסביר סרן א' . המטרה של כל צוות, היא לתעד ולסגור מעגל על אותם האנשים שפועלים בצורה המסכנת חיי אדם. "מבחינתנו, אדם שמוביל הפרת סדר, וזורק אבנים ובקבוקי תבערה, גם יכול לקום מחר בבוקר ולהחליט שהוא רוצה לבצע פיגוע גדול יותר. לכן, כל פעילות מהסוג הזה שוות ערך לסיכול פיגוע".

כדי להצליח במשימה שמונחת על כתפיהם, ולתעד בצורה הטובה והנכונה ביותר את פעילי הטרור, קיימים מספר צעדים הכרחיים שהצוותים נדרשים לבצע בעת פעילותם. כך למשל, על הלוחם בשטח לתעד את מפר הסדר בשעת פעולה, בתיעוד בו ניתן להבחין בבירור כי הוא מבצע מעשה טרור.

"חלק מהלוחמים נמצאים בעומק השטח כדי לזהות את החשודים המובילים, ולצלם את פניהם מקרוב", מסביר סרן א'. "קיימים צוותים נוספים הפזורים בשטחים מרוחקים יותר, אשר משם ניתן לצלם גם כן. כדי שהחיילים יוכלו לעמוד במשימה, אנחנו מכשירים אותם באמצעות תרגולים מיוחדים, הכוללים אימוני בימוי אויב מאתגרים, שיבחנו את יכולות הצילום וההישרדות שלהם תוך עמידה במצבי לחץ גבוהים, כפי שייתקלו בהם בזמן אמת".

גם מהפכת הרחפנים המתרחשת בצה"ל בשנה האחרונה הספיקה להגיע לצוותים. הרחפן יודע להגיע לגובה של מאות מטרים מבלי שיראו או ישמעו אותו, והוא מסוגל לזהות ולעקוב אחר החשודים. "מארב הוא בעצם פעולה שנועדה לתעל את האויב להגיע לנקודה מסוימת, לטובת תפיסה או נטרול, אנחנו מבצעים את זה כשנוצר דפוס מסוים – כשיש נקודה 'חמה', אליה מגיעים בקביעות על מנת לבצע פעולות טרור כאלו ואחרות – מטרור עממי ועד ניסיון פיגוע ירי. אנחנו ננסה להבין מה הדפוס במקום, מהו ציר ההגעה של המפגעים אליו, מה היא נקודת הזריקה המדויקת. לפי זה נבנה פעילות שתקיף את אותה נקודה ותלכוד את כל מי שיבוא לבצע בה את זממו", הוא מוסיף.

המארבים של 636 ייחודיים בשל אמצעי התצפית ובשל הקשר המצוין של אנשי היחידה עם חמ"לי האיסוף הגזרתיים בכלל החטיבות – האיסוף המקדים שמלווה את הפעילות הוא קריטי להצלחת המארב והיחידה משקיעה משאבים רבים כדי לאתר את החשוד בדרכו לבצע את הפיגוע.

כאשר האיסוף מתריע, המארב דורך את עצמו ומוכן לתפיסה, ירי ונטרול של המחבל.

אך המאפיין הבולט ביותר של מארבי 636, הוא העצמאות היחידתית. "היתרון שלנו כיחידת איסוף הוא שאנחנו יודעים להעמיד את המארב לבד, כי אנחנו גם התצפית של עצמנו, גם הלוחמים – שבסופו של דבר יבצעו לכידה מבצעית, מדויקת ונכונה של החשוד וירי נטרול אם צריך, וגם צוות התיעוד, שיודע לצלם ולתחקר את האירוע לאחר מכן".

אז איך מבצעים מארב אפקטיבי? ובכלל, איך באמת יכולים הכוחות להגיע לרמת הדיוק הנדרשת מראש? "אנחנו מתחילים בסיור שטח, מכירים את הנקודה ואת ההיסטוריה הגזרתית שלה, וכך מרכזים אצלנו את המידע על ציר ההגעה של החשודים וסוג הפח"ע שהם מפעילים", מתאר מפל"ג (מפקד פלגה פ"ר) ב'. "אי אפשר שפשוט יספרו לנו מה קרה שם, אנחנו חייבים לחוש את זה ברגליים ולנתח את השטח. לרוב חובר אלינו מ"פ גזרתי או רבש"ץ מהיישוב הקרוב ויחד אנחנו ממפים את העמדות שלנו".

"לאחר מכן אנחנו מבצעים נוהל קרב, הורדת פקודה, מסדרי ציוד וכמובן – תרגולות", הוא ממשיך ומפרט. "איך מתפעלים מצב שבו החשוד אוחז נשק חם, מה קורה כשיש אירוע חריג, איך מפנים פצועים משני הצדדים – אנחנו משקיעים בזה את מרב ההכנות, גם אם זה אומר שנבלה שעות במטווח. מבחינה לוגיסטית, הפעילויות יכולות להימשך 5 שעות והן יכולות להימשך גם 48 – ואנחנו נערכים לזה בהתאם עם כמות אוכל מספקת ומשביעה, הרבה מים וציוד חום וקור".

מספר העמדות משתנה בין מארב למארב, בכל עמדה נמצאים בין לוחם אחד לחמישה, ולרוב – הפעילות גם מוסווית. "אנחנו חזקים מאוד בהסוואה, לפעמים אנחנו בונים ומסווים עמדות במשך כמה שעות, מה שדורש המון השקעה. במקרים מסוימים ההסוואה יכולה להיות פשוטה יותר, זה תלוי גם בשעה ביום".

המארב וההסוואה ביום לא קורים בין רגע, אלא נדרשת הכנה של שעות רבות מראש. "ביום ההתמקמות היא בלילה שלפני, נדרש הרבה יותר זמן בשטח כשבלילה יכולות להיות שעות ארוכות של ציפייה והדריכות הרבה יותר גבוהה, מבחינתנו אין הבדל בין מארב של שעות בודדות לזה של שלושה ימים, הצוות מתורגל ולכל לוחם יש את השיטה שלו להישאר חד וכל לוחם מחויב להבין איך הוא הולך בשקט בתוך השטח שהוגדר לו, איך בונים עמדה בדממה, מאיזה ציר להגיע, האם לקצר את הדרך ולעבור בשער החורק, או להוסיף לה 2 קילומטר ולדעת באופן וודאי שאתה לא חשוף – אלו שאלות שהם חייבים לדעת לענות עליהן", אומר המפל"ג בנחרצות.

המונח המוכר כל כך ממילון חג הסוכות "דירות ארעי", נקשר ללא מעט סיפורים ואנשים. לפעמים אלה אנשי הצוללות, גם הם ברוב המקרים משורות צה"ל, ולפעמים מדובר בכלל בנוודים המתגוררים ברכבים.

אך מי שבאמת מתגוררים בדירות ארעי, המתחלפות דרך קבע, הם ללא ספק לוחמי גדוד 636, גדוד האיסוף הקרבי של פיקוד המרכז (אוגדת איו"ש). במשימות המורכבות המוטלות עליהם, הם נאלצים לא פעם "להפוך לשיח" תוך כדי ההסוואה בדירת הארעי שתשמש אותם עד לתום המבצע. וסוכות? זה הדבר האחרון שחולף להם בראש…

הכשרתם המיוחדת להתמודד במצבים הכי רגישים, כאשר על כתפם מוטלת האחריות גם על איסוף המודיעין וגם על הפעילות הקרבית בשטח, תוך הסוואה מלאה – כמעט ללא כל תנוחה – במשך ימים ולילות, דורשת מהם ערנות מוגברת, שליטה מלאה בלו"ז המשמרת, והכי חשוב, כשירות מבצעית.

אש! רגע, בעצם לא…

לוחמיו של ע' נמצאים זה היום השלישי ברצף במארב התורן. הם כבר התרגלו למשימות האיסוף המודיעיני המורכבות, ומה שנראה בעיני הקורא הפשוט כנצח, מהווה עבורם שגרה לכל דבר.

ליתר ביטחון, ועל מנת שלא להגיע חלילה למחדל מבצעי, עולה ע' לקשר ובודק את ערנותם של לוחמיו. התרגיל המתמטי הקשה שהפר את הדממה בקשר נפתר תוך דקה וע' נרגע.

אך אז, נשמעה בקשר לחישה שבשפת הלוחמים היא נראית כזעקה לעזרה. מין תרגום של המילה "איי" לשפת האורבים. היה זה ג', החייל הצעיר ביותר בכוח, שגופו התייסר מעקיצות האבן עליה שכב. לחבריו לא היה באמת איך לסייע לו, שכן כל תנוחה, ולו הקלה ביותר, עשויה לחשוף אותם בפני המחבלים. "שיתמודד", הכריע ע'. "הרי לכך הוא אומן והוכשר במשך חודשים".

אלא שדווקא באותם רגעים, בעוד ג' חסר אונים מאפקט האבן החדה, הוא הבין שיש תרחישים גרועים בהרבה…

מהכפר הערבי הסמוך יצא עאבד, תושב הרשות הפלסטינית, מצויד בחליל מקורי ומאחוריו משתרך עדר הצאן שלו. זו השעה הקבועה שהוא יוצא לטייל עם עדר צאנו, וכלל אין לו מושג לאיזו סיטואציה מאיימת הוא עומד להיקלע בעוד דקות אחדות.

לוחמי 636 המתמחים בהסוואה עשו זאת כל כך טוב, שאפילו עאבד, שמכיר כל פיסת אדמה במאה הדונמים הסובבים אותו לא זיהה ששורשי העץ הם בכלל רגלי אדם. היו אלה לוחמי היחידה שאספו מודיעין על מבוקש שאמור היה להגיע לפגישה בעלת חשיבות ביטחונית רגישה עם אחד מבכירי ארגון הטרור החמאס.

עאבד התיישב למנוחה קלה בצל העץ וכלל לא ציפה לתרחיש שכזה. לא חלפה שנייה אחת ולעברו כוונו כלי נשק של הלוחמים.

המתח באוויר הורגש היטב. את הדממה שלוותה בחילופי מבטים עצר דיון בין הכוחות. על הפרק: חריצת גורלו של עאבד רואה הצאן.

מצד אחד, הוראות הפתיחה באש ברורות מאוד – אם אין חשש ממשי לחיי הלוחם אסור לפתוח באש – אך מאידך, מעצרו של עאבד כמעט לא אפשרי בתנאי מארב, ושחרורו בטח שלא. שכן הוא הגיע מהכפר בו תתקיים תכף הפגישה של מתכנני הפיגוע מהחמאס, והרי ידוע שהחמאס משתמש לא פעם בלוחמים המחופשים לאזרחים תמימים.

אם ישחררו את עאבד, עשוי המבצע כולו לרדת לאבדון, סיכול הפיגוע ייכשל, ולוחמי החמאס עשויים לנוע אל עבר הכוח הישראלי תוך זמן קצר.

ע', שכמפקדם של הלוחמים אומן בדיוק לתרחישים כאלה, הוזעק גם הפעם להציל את המצב.

את הסוף המרתק של הסיפור, נוכל לספר רק כשהצנזורה תאפשר את פרסומו, אולם נוכל לומר לכם כי חודשים ספורים לאחר מכן מודה ע' בשיחה עם 'בחזית' כי הנושא אכן מורכב ביותר. "בסוף יש פה הפעלת שיקול דעת של מפקד הכוח. אנחנו לא יחידת חיסולים. חלק משמעותי מההדרכה והאימונים מתייחס להוראות הפתיחה באש".

רוח המפקד – והרב

ע' נדרש להכריע לא פעם בדילמות רגישות במיוחד, ובשונה מזו של הוראות הפתיחה באש, לפעמים הדילמה בכלל נובעת ממקום אחר לחלוטין.

כמי שתחת פיקודו משרתים לא מעט לוחמים דתיים, נדרש לא פעם ע' להיות זה שמכריע גם בסוגיות הכי בסיסיות בהלכה. כמו למשל, מהי הסיטואציה שעונה לקריטריון "פיקוח נפש" ונותנת לו 'אור ירוק' לאסור על לוחמיו להניח תפילין.

"בסופו של דבר, אנחנו מבינים שהפעילות שאנחנו מבצעים היא פעילות שבצורה כזאת או אחרת היא שומרת על תושבי מדינת ישראל, וזה בעצם ה'פיקוח נפש'", אומר ע' ל'בחזית'. "יש מקומות שהמארב עצמו, פיזית, לא יכול לאפשר את הנחת התפילין, בגלל התנאים המבצעיים השונים שאינם מאפשרים זאת. אולם, ממהר ע' להבהיר, "כל עוד יש לנו את המקומות בהם אנו יכולים לאפשר (להניח תפילין פ"ר), אנחנו לעולם לא נמנע את הדבר הזה. גם בהכנות שלנו, מתחשב המפקד  באותם חיילים (הדתיים פ"ר). אם עכשיו אנחנו מתכוננים לפעילות, החיילים יודעים מתי הזמנים שלהם לתפילה. זה מגולם ונמצא בתוך ההכנות לכל פעילות מבצעית. זה חלק מהשגרה שלנו".

עם זאת, מודה ע' כי בסופו של דבר, במידה וחייל דתי מבקש שיבוץ למבצע אחר על מנת שיוכל להניח תפילין ולהתפלל, מה שיקבע בסופו של דבר הן יכולותיו המבצעיות. "אני פה לא מעט זמן ולא נתקלתי בשום מקרה שחיילים מהאוכלוסייה הזאת (דתיים פ"ר) אמרו לי משהו בסגנון הזה. להיפך, במקרים מסוימים, הם הבינו את הצורך בוויתור כדי להגיע להכרעה המבצעית הנחוצה".

הדילמות בין נחיצות השמירה על ביטחון המדינה והצלת חיי אדם לבין קיומן של מצוות שנמנעות במהלכן, מביאות לא פעם את ע' ללשכת רב היחידה שמכריע בשאלה. "אני לא מתבייש להתייעץ ולבקש עזרה בנושאים שאני לא מבין בו ואנחנו כל הזמן בשיח עם הרב של היחידה", הוא אומר ל'בחזית'. "אנחנו בסוף פועלים על פי גורם מקצועי שמנחה אותנו. זה כמו שאני לא יקבל החלטה רפואית לחייל, אלא מה שהרופא יחליט", הוא מוסיף.

•   •   •

בזמן שנחגוג את החג מתחת לסכך, ימשיכו אותם לוחמים לעבור בין סוכות – רק שאת הסכך הכשר יחליף הצמח הסינטטי שלראשם, את ארבעת המינים יחליפו כלי הנשק, את הקוישיקלך יחליפו מחסניות ואת קישוטי הסוכה יחליפו טכנולוגיות תצפית ומודיעין.

לוחמי 636 הם ללא ספק גיבורי 'דירת עראי', לפחות במונחים ביטחוניים. אך כמובן שאל לנו לשכוח, ש"אִם ד' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר".