במסע מרתק יצאה בת שבע גויכמן לחקור קצת את נבכי הנפש של ילדים להורים חוזרים בתשובה. אלו שנולדו למציאות מסוימת בעוד הוריהם הגיעו אליה מתוך הארה או חוויה אישית שכבשה אותם. כיצד הם מתמודדים עם התופעות החברתיות, התחושות? גם על כך בפרק שלפניכן.
האם במהלך תקופות בחיים חשתם חוסר שייכות?
איציק: כל הזמן.
רות: כן, קרה
שרה: כל זמן שגרתי בתוך עיר חרדית.
נתנאל: חוסר שייכות – כל הזמן. בלבול – מידי פעם, במיוחד בתקופת הישיבה.
יהודה: היו לי שלבים בהם לא הייתי בטוח איפה באמת אני אוחז. החיים שלי התנהלו, ב”ה, באופן המצופה מבן תורה. הייתי תלמיד ת"ת, הייתי בחור ישיבה, שאיפת חיי היא לבסס את חיי על התורה ולהקים בית שימשיך מורשת זו. אולם מה היה קורה אם. אם לא היינו חוזרים בתשובה? מה הייתי עושה בחיים? איזה סוג אדם הייתי? נהגתי לדמיין לעצמי איך הייתי נראה אם דברים היו אחרת. ב"ה אינני מתחרט ח"ו על שום דבר, והיום אני שמח ושלם עם מקומי. גם ההתנסות הזאת גרמה לי להכיר את עצמי יותר טוב.
אלישבע: וודאי, עד היום.
רבקה: כן.
מיכל: במהלך תקופת התיכון, היה מצדי ניסיון נואש להשתלב. להיות חרדית בכל רמ"ח ושס"ה גידיי. ניסיתי לאמץ אפילו את הברת התפילה האשכנזית, שלא נהוגה היתה אצלנו בבית, אפילו שאנחנו אשכנזים. לא רציתי שיידעו שאני ממשפחה של חוזרים בתשובה וקל וחומר שלא ידעו שאני חצי ספרדיה. ואז התחילה לחלחל לי ההבנה שכל הדבר הזה והמשחק הזה הוא לא בשבילי (הוא כן היה בשביל אחותי…) זה התחיל כשאחותי יצאה לשידוכים והתחלנו לשמוע משפטים כמו 'אתם חוזרים בתשובה…' או 'אין לכם כסף' ועוד כל מיני פנינים. אחותי אגב ממש הצליחה להיטמע ולהתחקות אחרי העולם החרדי הליטאי וממש נבלעה לתוכו. היא ניתקה קשר עם קרובינו החילונים ולא נותנת לילדיה לראות את בני ובנות דודתם החילוניים.
אז כן.. בתיכון היה ניסיון נואש ממש להיטמע ולהיות חלק ואז הבנתי שאני לא באמת אצליח. אני לא יכולה לנסות להיות משהו שאני לא, ולנסות למצוא חן בעיני אנשים על משהו שהוא באמת לא בידיים שלי.. הרי נולדתי למציאות כזאת. ואין סיבה שאצא עם בחורים פחות טובים כי אני חצי ספרדיה, לא מיליונרית וההורים שלי חוזרים בתשובה.
לתחושתכם, הייתם מגדירים את עצמכם חלק מהחברה החרדית או זהים למעמד ההורים?
איציק: מרגיש שמקומי בחברה החרדית.
רות: בפירוש הייתי מרגישה את מקומי בין החוזרים בתשובה ולא בין החברה החרדית.
נתנאל: על אף שאני ארגיש יותר בנח בציבור של בעלי תשובה/דור שני, אני אעדיף לשייך את עצמי לחברה החרדית.
יהודה: זו שאלה שקשה לענות עליה. מצד אחד יכולה להיות הרגשה של חוסר שייכות לציבור החרדי מבטן ומלידה, על איזה רקע שלא יהיה. מצד שני, עולם החוזרים בתשובה ואף בני ‘הדור השני’, הוא כ"כ מגוון ושונה. ישנם סגנונות כה רבים והתנהלויות שונות, שקשה לומר שנתאים למשהו כ"כ כללי. המהות של להיות חוזר בתשובה או אפילו דור שני זה להיות חלק ממשפחה של פורצי גבולות, אנשים שאינם מקבלים את המקובל והנהוג כמושכל ראשון. זה בעצם להיות אינדווידואל, לטוב ולמוטב.
שירה: ללא ספק בכינוי דור שני של חוזרים בתשובה. לא יעזור כמה שינסו להשתייך לחברה, יש שוני שאי אפשר להכחיש.
אלישבע: שאלה מעניינת, אני רוצה לשייך את עצמי לחברה החרדית אף על פי שאני חושבת שהייתי מרגישה הרבה יותר בנח בחברה של חוזרים בתשובה/דור שני.
מיכל: הייתי מרגישה לחלוטין שמקומי שם. (קהילת חוזרים בתשובה/דור שני)
רבקה: בחברה החרדית.
האם מישהו מבני משפחתך (הדור השני) בחר שלא להמשיך ולהיות חלק מהחברה החרדית?
איציק: כן, אחות אחת
שירה: כן, לצערי 3 מהאחים.
אלישבע: לצערי כן.
נתנאל ויהודה: בסיעתא דשמיא, לא.
מיכל ורבקה: כן, שתיים מתוך שלושה.
תגובה אחת
אצל החרדים יש כל כך הרבה דברים שיש כאלה שמתחברים ויש כאלה שלא. זה לא זורק על כל החרדיות כולה.