במדור החדש, זווית משפחתית, ננסה להביא אתגרים וקונפליקטים שפוגשים אותנו בחיי היום יום, בבית, בעבודה, מול עצמנו, מול הילדים, מול הזוגיות או ההורים – כל דבר שרק עולה בדעתכן. אם יש לכן שאלות ספציפיות לנשות מקצוע – מוזמנות לשלוח אלי למייל, ואעשה כל מאמץ להשיג את המענה המקצועי הטוב ביותר.
השבוע אני מביאה את דבריה של שלי גינזבורג, יועצת זוגית ומנחת הורים לנוער ולמאותגרי קשב, עמה שוחחתי בתוכניתי 'בואי בשלום' ברדיו קול ברמה, שם היא דיברה על ביקורת בזמן של סעודת שבת.
הרי שבת היא זמן שאנחנו נמצאים הרבה יותר עם המשפחה, מתעוררים הרבה יותר קונפליקטים כשכולם יחד ל-24 שעות. ואיך אפשר להעביר את השבת בצורה נעימה יותר? האם אפשר בכלל להימנע מביקורת כלפי הבעל, הילדים, או התנהלות מסוימת שמתרחשת אצלנו בבית?
אני אמרתי שלדעתי תמיד יש לנו ביקורת, יש לנו כל הזמן מה לומר. מרגע ששאלנו מישהו 'מה נשמע' והוא ענה לנו, יש לנו מה לומר. אפילו ביקורת כלפי עצמנו על איך שסידרנו את שולחן השבת. יצא יפה? לא בדיוק כמו שרציתי וכו'.
שלי אומרת משהו מאוד חשוב: "כדאי לזכור שביקורת לא חייבת להיות שלילית. אנחנו נבהלים ממנה כאילו היא מילה גסה. השאלה איך הביקורת נאמרת. ביקורת יכולה להיות מתנה – הרי אנחנו רוצים ללמד את הילדים ולכוון אותם. מצד שני, ביקורת שנאמרת בצורה לא נכונה, יכולה לחרב אווירה בכל סיטואציה שלא תהיה".
האם שולחן שבת הוא זמן נכון להעיר הערות? להעביר ביקורת?
"לפעמים נעדיף להעלים עין מהתנהגות מסוימת שמתרחשת בזמן הסעודה. צריכים לומר לילד: ההתנהגות שלך לא נעימה לי, אנחנו נדבר על זה בהמשך. נביע כלפי הילד את העמדה שלנו שההתנהגות שלו אינה מוצאת חן בעינינו, אם כי לא נהרוס כרגע את האווירה. כאשר לא מבטאים ביקורת באופן מידי, יש לנו זמן לחשוב.
"יש משמעות לאופן הדברים ואיך אמרנו אותם, וכמובן תמיד לרפד קודם עם מחמאה, זה פותח. אנשים וילדים יותר קשובים אחרי מחמאה. גם אם הילד הכי מאתגר, הוא יגיב הרבה יותר טוב אחרי מחמאה".
