לאחר שהיה נראה שהקמת הממשלה תעבור בצורה תקינה וחלקה, הזכירה לנו מפלגת ימינה שהיא קיימת ובועטת.
ברור לכולם שנתניהו, לו היה הדבר בידו, היה מעיף את ימינה, והיה מכניס במקומם אפילו את המשותפת. מצד שני, ברור שבנט, לו הדבר היה תלוי בו, לא היה יושב עם נתניהו עוד יום אחד.
אלא שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, כורח המציאות היא זו שמכתיבה את הצעדים הבאים ותגובות הנגד של הפוליטיקאים. נכון למועד כתיבת השורות ימינה לא תצטרף לממשלה.
המעניין הוא, שב'ימינה' למדו את טקטיקת נתניהו ומכנים את הממשלה המסתמנת כ"ממשלת שמאל", בו בזמן שהוויכוח האמיתי המתנהל בין הצדדים הוא על יותר תיקים ופחות אידיאולוגיה.
לדברי גורמים בימינה, "זה לא שהתיקים הם הגורמים לפיצוץ, מצער אותנו שזה בא מתוך חוסר שותפות, ההוכחה שנתניהו אינו חפץ בשותפות שלנו בממשלה, רק מוכיחה את צעדיו הבאים בכל הקשור לחקיקה מימין". הגורם מוסיף, "אין לנו אימון בנתניהו שיעביר חוקי ימין".
מעניין מה היה קורה לו אכן היו מקבלים את התיקים שדרשו מראש, האם אז פתאום כן היה גובר האימון?
במענה לשאלתי, האם ימינה תצטרף לאחר הקמת הממשלה, התקבלה התשובה הבאה: "מהרגע שהוקמה ממשלה, וימינה אינה בפנים, מדובר בכריתת גט לציונות הדתית". אגב, בראיון שהעניק לאתר 'סרוגים' לא שלל ח"כ אופיר סופר כניסה עתידית לממשלה שתוקם.
לאחר שב'ימינה' הביעו התמרמרות לנוכח האכפתיות שגילו המפלגות החרדיות ושתיקתם הרועמת בכל הקשור להפקרת השותפה ל'בלוק' הידוע, הרי שאתמול עם שחר כשלראשונה הבינו שהעסק רציני ו'ימינה' דחתה גם את ההצעה האחרונה שהונחה לפתחה מצד ראש הממשלה, 'נזכרו' החרדים לפנות לנתניהו ב"בקשה" (לא דרישה) כדי שזה יאות לצרף את ימינה לממשלה.
כשפניתי לכל אחד מהחכי"ם החרדים והבעתי תמיהה האם אין הם חוששים מתחייתה המחודשת של 'ברית האחים', קיבלתי מכל ח"כ תגובה אחרת. לסיכום הדברים מסתבר, כי התערבותם בסיפור הגיעה רק לאחר שקיבלו איום מתוך ימינה שהם לא יתמכו בחוקים שנוגע לציבור החרדי מתוך האופוזיציה. כולם התעוררו, כמובן רק למראית עין, כי למה שיהיה חשוב לדרעי, ליצמן, וגפני, שהשותפים לשעבר נותרו בחוץ? העיקר שדרעי קיים את הבטחתו מול גנץ, ויצא בעיני הציבור כשר הכי פופולרי.
• • •
לאחר הירי בתוך הנגמ"ש וחילופי האש בין הליכוד לימינה, ההאשמות על בגידה בציונות הדתית, יש להעלות את השאלה הבאה: האם מדובר בסכסוך בין 2 מפלגות, או משהו עמוק יותר? על פניו, אכן נראה כי מדובר בקצת יותר מחילוקי דעות לגיטימיים בין שני מפלגות המתמודדות על אותה נישה של מצביעים. בל נשכח שהליכוד אכן קיבל קולות רבים מאוד של בני הציונות הדתית, כך גם סך חברי הכנסת בליכוד הנמנים על בני הציונות הדתית שווה ערך למס' החכי"ם של ימינה.
לדברי גורם ב'ימינה' בפניו הצגתי את הטענה, "אכן יש ח"כים בכירים בליכוד שבאים מתוך הציונות הדתית, אלא שהם אינם דואגים לציונות הדתית, זה כמו שיש חרדים שמצביעים לליכוד, אבל הליכוד איננה מפלגה המשויכת לציבור החרדי".
אגב, מאורעות השבוע האחרון, מאפשרות לראשונה להחטיף מבט צופן פני עתיד ולהתחיל להעלות השערות באשר לעתידו הפוליטי של בנימין נתניהו, עם העברת המנדט לגנץ בעוד כשנה וחצי. (במידה שאכן יעניק י.ב.).
בהנחה שאכן נתניהו מתעתד היה לשוב לחיים הציבוריים, מיד לאחר תום הקדנציה, הרי שברור שהיה נשכב על הגדר על מנת ש'ימינה' תיכנס לממשלה, משלא נהג כן, ומשהוסיף חטא על פשע בהתחייבות למסירת תיק החוץ במחצית השנייה של הקדנציה לידיה של השרה רגב, דווקא בעת שגנץ מכהן בתפקיד רה"מ, בה בעת שכידוע הוצעה ההצעה ל'ימינה', כמוה מבחינתה כהצהרת כוונות אמתית מצד נתניהו. "אפילו מראית עין של תום לב כלפינו אין כאן", כך לדברי אותו גורם.
האפשרויות העומדות בפני נתניהו הם או להתמודד לנשיאות בעוד כשנתיים וחצי, או להודיע מיוזמתו על פרישה מהחיים הפוליטיים.
• • •
האפשרויות שעמדו להרב רפי פרץ, כשהחליט להצטרף לממשלה, היה או להשאר שנוא בתוך מפלגתו, ולא להכנס לממשלה, או להראות לשונאיו שבעוד הוא מקבל תפקיד שר הם נשארים חכפשי"ם באופוזיציה. מנגד, הוא שוב יתבזה, ואכן החליט להכנס על תקן המבוזה.
המעניין הוא התעקשותו של השר דרעי לא לתת את תיק הדתות לח"כ מתוך שס. האם אין בהם אימון, או שהוא מפחד שח"כ פופולרי יגדל תחתיו? יש מי שיטענו שהוא בכלל אינו מעוניין בחברי הכנסת הוותיקים במפלגה ומחכה להזדמנות הראשונה להראות להם את הדלת החוצה.
