"לקונה עבדיו בדין"
באחת השנים השתהה הרה"ק רבי יעקב הורוביץ ממעליץ (בן הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ) בפיוט "לק-ל עורך דין". הוא חזר שוב ושוב על המילים "לקונה עבדיו בדין".
לאחר מכן סיפר שראה את השטן ובידיו שקים שקים מלאי עוונות, שאותם רצה להעמיד לפני בית דין של מעלה. אלא שלשטן היו עוד שקים שחפץ להביא כדי לקטרג על עם קודש. הביט השטן כה וכה והעמיד את רבי יעקב כ'שומר' על השקים.
רבי יעקב לא המתין שהשטן יחזור, הוא חורר את השקים ואיבד את תכולתם אחד לאחד. כאשר שב השטן וגילה מה עולל, תבע אותו בפני בית דין של מעלה שישלם לו כל מה שהזיק. רבי יעקב טען שאין לו מה לשלם ויצא הפסק "אם אין לו – ונמכר בגנבתו".
ביקש השטן למכור אותו לעבד, ובא הקב"ה ואמר: 'יענקלע איז מיין קנעכט, איך קויף איהם' (יענקלע הוא העבד שלי, אני אקנה אותו). סיים רבי יעקב הורוביץ לשומעים: "על כן הרמתי קולי בתיבות 'לקונה עבדיו בדין'"…
"אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"
"איש שלא ישכחך" משמעו צדיק גמור, שלא שוכח מעבודת הבורא לרגע. ומובן מאוד מדוע "אשרי איש" כזה. אולם "בן אדם יתאמץ בך", הרי הוא רמז לבעל תשובה שנכשל בחטא, ורק לאחר מכן התאמץ לשוב שנית לעבודת הבורא. מפני מה "בן אדם" שמתאמץ זוכה לתואר "אשרי"?
מבאר ה'אמרי אמת' על פי דברי הזוהר הקדוש, ש'אדם' זה שעליו מדובר כאן, הוא אדם הראשון, ראש וראשון לבעלי תשובה.
וכפי שקיבל הקב"ה תשובת אדם הראשון, חייב כל יהודי שעושה תשובה להאמין שהקב"ה קיבל תשובתו וכי הוא זכאי לתואר "אשרי… בן אדם יתאמץ בך"!…
"וכתקוע שופר תשמעו"
באחת השנים הגיע אל הרה"ק בעל 'ייטב לב' 'רב מטעם' לביקור במוצאי ראש השנה. מפני כבוד המלכות קיבל אותו ה'ייטב לב' וחיכה שיפתח את פיו כדי לראות מה יאמר. ה'רב מטעם' חיפש מה לשאול ולבסוף מצא: "הכיצד עלו התקיעות אצלכם?"
נענה ה'ייטב לב' שהתקיעות לא עלו יפה כמו שצריך. הוא מנה בפני הרב את התקיעות שלא עלו יפה והיה צורך לשוב עליהן.
לאחר מכן החזיר 'הייטב לב' את השאלה ל'רב מטעם': "הכיצד עלו התקיעות אצלכם?"
הרב התרווח בכיסאו וסיפר שהתקיעות עלו יפה יפה. שום שמץ שאלה או סרך הרהור.
נענה ה'ייטב לב' ואמר: "אני אסביר לכבודו טעם הדבר. הנה אני נלחם משך כל השנה עם היצר הרע ומפריע לו ככל יכולתי. לכן כאשר מגיע ראש השנה, מתייצב היצר כנגדי בכל כוחו ומפריע לתקיעותיי לעלות יפה. אולם אתם חיים עם היצר כל השנה בשלום, עושים את רצונו והוא שבע רצון מכם, לכן בראש השנה הוא מכיר לכם טובה והתקיעות עולות יפה"…
"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים"
וצריך להבין את מהות התואר של "מלך חפץ בחיים", שאנו מסמיכים לבקשת "זכרנו לחיים".
בספר 'תולדות אדם' הביא רעיון נפלא: עומד יהודי בתפילות הימים הנוראים ומתחנן לפני בוראו לשנה טובה ומתוקה. לאמיתו של דבר, לב יודע מרת נפשו שאינו כדאי והגון לכך, שכן בשנה החולפת לא השכיל לנצל את החיים שניתנו לו במלואם לעבודת בוראו.
אך כאשר הוא מבקש על חיים לשנה נוספת, הוא מזכיר לבורא כל עולמים שהדבר כלל לא היה תלוי בו, שכן נאמר במשנה (אבות ד, כב) במפורש "על כורחך אתה נוצר, על כורחך אתה חי". לא שאלו את פיו ולא ביקשו את רשותו.
אם כן, מלך מלכי המלכים, שאתה הוא "מלך חפץ בחיים", רצונך הוא שנחיה ונקדש את שמך בעולמך, אנא ממך תן לנו את האפשרות לכך בצורה נאותה "וכתבנו בספר חיים", חיים של טובה ושל ברכה, חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד. ואנחנו מצידנו נשתדל בכל עוז בשנה הבאה להיות טובים יותר, לעשות שימוש נבון יותר במתנותיך – "למענך אלוקים חיים".
"לערבב את השטן"
"ולמה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן" (ראש השנה טז.:).
משל למה הדבר דומה, למעסיק שבא בטענות כלפי העובד מדוע הוא מפסיק מעבודתו בשעה שנשמעות קריאות מבחוץ ויוצא הוא לראות במה דברים אמורים. חיכה העובד לשעת הכושר, ובעת שהיה המעסיק שקוע במשא ומתן חשוב עם מאן דהוא, שכר בעל חצוצרה שיעמוד בחוץ וינגן בקול.
כאשר ירד המעסיק לגעור בנגן שהתרועות הרמות מפריעות אותו מהמשא ומתן, ניגש העובד בשקט ולחש לו: אם אתה עצמך אינך מסוגל להמשיך בענייניך כשמפריעים לך מעט, מה תרצה אפוא ממני?
כיוצא בדבר – אומר היה הרה"ק הרבי ר' בונים מפשיסחה – תוקעים בני ק-ל חי ביום ראש השנה בשופר. תוקעים ומריעים, וחוזרים ותוקעים ומריעים. הבעל-דבר כביכול מתחנן שיהיה שקט כדי שיוכל להמשיך בקטרוגיו, ואז עונים לו היהודים: אם אתה אינך מסוגל לעשות את מלאכתך כשיש רעשי רקע, מה יאמרו היהודים שצרות אופפות אותם מבפנים ומבחוץ – ועל כולנה אתה מציק לנו עם פיתויים ועצות שונות להפריע אותנו מעבודת בוראנו?!…
