הגל השני בעיצומו. אנשים רבים נשלחים לבידוד, שוב אנחנו חווים את הפחד מפני יציאה אל המרחב ונשארים הרבה יותר בבית. מה אפשר ללמוד מזה ולחזק את עצמנו?
רותי צור קרלינסקי, מנהלת המרכז לכישורים חברתיים, מסבירה: אני שומעת מהרבה אנשים איך מצב האי ודאות מטריד אותם. הדברים באים לידי ביטוי גם במצב של ילדים שכל הזמן בבית. יש לנו עכשיו עסק בלתי פוסק עם בוגרים, מתבגרים, קטנים, כולם שוהים הרבה יותר במעגל המשפחתי הגרעיני והדברים מביאים למקום בונה של התבוננות.
השקט, הזמן הזה שלנו להיות עם עצמנו מביא אותנו להתבוננות. אם יש משהו שאני רוצה לעבוד עליו במשך השנה, חוויות שרצינו ליצור יחד, או לחילופין דפוסים שרצינו לשנות, זה בדיוק הזמן שלנו לעשות את כל הדברים הללו.
זה הזמן שלנו כהורים שמתבוננים על עצמם, להבין מהם הכלים שאנו רגילים להשתמש בהם מול הילדים? באיזו שפה אנחנו מדברים? אפילו באיזו חשיבה אני חושבת? יש לכם עכשיו מספיק זמן להתחיל להסתכל על הילדים ולהכיר אותם לעומק. מהם ההעדפות של כל ילד, רצונות, מאוויים? פתאום אולי תשימו לב שכאשר ילד אחד שלהם בקשר עם אח אחד, יוצאות ממנו התנהגויות מסוימות ואילו כשהוא בקשר עם אח אחר, הוא מתנהג באופן שונה. תבינו מה אתם חושבים ותלמדו לכוון אותם למקום הנכון להם.
הורים מספרים איך פתאום בחופשה הכפויה הזו, הילד פורח, אחד נהיה חזן במניין מרפסות, אחר כל בוקר רוצה לעזור להכין ארוחת בוקר. יש פתאום יכולות שיוצאות לידי ביטוי ולא ראינו אותם קודם בשגרה.
אולי יש דברים שהיו קיימים ולא ראינו קודם שהילד יכול, לא החמאנו לו על היכולות והחוזקות שלו. במהלך השגרה אנחנו רואים ולא תמיד מזהים, או מתעלמים כי הם מובנים מאליהם, אבל כשיש זמן לעצור – הדברים בולטים. זה כמו לתת פרוז'קטור על כל ילד וליצור דקופז' מהתנהגויות שקורות בשגרה והפעם להעלות על נס.
אנחנו לא מייצרים דברים חדשים אלא שמים עליהם אור. אצלנו, אצל הילד. פתאום ילד יכול לדבר זמן רב בטלפון עם חבר מה שלא היה קודם, אנחנו רואים ניהול משא ומתן או דברים שבשגרה נראים אינטואיטיביים, עכשיו הילד יכול לשכפל הלאה, לעשות העתק הדבק להתנהגויות שהיו קודם טבעיות ועכשיו הן מוארות ומקבלות מקום בולט יותר.
זה הזמן לחזק ילדים שזקוקים לחיזוק באתגרים חברתיים למשל, ועכשיו לא עובדים תחת אש, אין בית ספר עם ילדים שמציקים, אלא מכינים מצברים בזמן של נחת ונערכים לחזרה לשגרה שתבוא עלינו במהרה לטובה.
