גלים שייכים לא רק לים או לקורונה.
גם לקליניקה שלי יש גלים משלה.
לדוגמה, גל של פניות אחרי אספות הורים. על הקו אימהות מודאגות מהדיווח של המורה, או כאלה שמקבלות הפנייה ישירה לטיפול.
גם החופש הגדול מביא איתו גל של טלפונים, כשהקשיים של הילדים מורגשים בעוצמה בתוך הבית.
ועכשיו נוצר גל חדש.
גל של פניות בעקבות חרדות שמופיעות אצל הילדים ומכניסות את האימהות ללחץ.
תלונות שהילד התחיל לפחד מגנבים, מתקשה להירדם במיטתו, מסרב לצאת לבד בחושך או להתרחץ כשדלת האמבטיה סגורה, נפוצות מאוד לאחרונה.
אז מה קורה כאן?
בתקופת הקורונה לא מעט ילדים מפתחים חרדה (מעבר לפחדים תואמי גיל), כאשר ברקע יש אחד או כמה גורמים כמו חוסר וודאות, מתח בבית, הידבקות בנגיף של הילדים עצמם או של בני משפחתם, חשיפה למידע על חולים במצב קשה או נפטרים חלילה, בידוד, למידה מרחוק, ניתוק מחברים וממסגרת לימודית.
לרוב נראה שהילדים האלה היו רגישים יותר או סבלו מחרדה גם לפני הקורונה, אולם התקופה הזאת העצימה אותה לממדים מדאיגים.
איך נוכל לעזור לילדים שלנו?
קודם כל ניקח בחשבון שלעיתים קרובות מדובר ב"תגובה נורמטיבית למצב לא נורמטיבי".
המצב של הקורנה לא נורמטיבי בעליל.
זה נורמלי שיהיה עכשיו קשה, עמוס או מפחיד יותר לכולנו, גם לילדים. החרדה של הילד מצביעה על כך שהוא נפגש עם רגשות לא נעימים ומציפים שקשה לו להתמודד איתם.
לא פעם אימהות נבהלות מביטויי חרדה אצל הילדים ומגיבות בצורה אימפולסיבית:
מבטלות את הפחד של הילד או ממהרות למנוע ממנו את ההתמודדות. כשאנחנו רואות את הילד מפחד באופן מוגזם לדעתנו, נוכל להגיד לעצמינו:
"זה הגיוני להרגיש ככה.
זה הגיוני שהילד וגם אני מרגישים את כל הרגשות האלה.
אני יכולה להתמודד וכך גם הילד שלי".
המשפטים האלו מאפשרים לנו לחזור לאיזון ולשקול מה הילד צריך מאתנו.
גם הילד זקוק לשמוע מאתנו שהגיוני שבתקופה כזאת שהוא מרגיש את מה שהוא מרגיש. חשוב לעשות שיחות כאלה בזמן שהילד לא מוצף בחרדה, אלא נמצא במצב בו הוא מסוגל להקשיב ולהפנים את המסר. לדוגמה, את יכולה להסביר לו שהרבה ילדים מפחדים עכשיו מגנבים, מפני שהם דואגים בגלל כל מיני דברים שקורים בחיים שלהם. כדאי להסביר לילד שרגשות הם כמו להבת אש. אירוע, מחשבה, זיכרון או תחושה "מדליקים" אותה.
נניח שהילד נכנס למיטה ושומע רשרושים, הוא חושב שמדובר בגנבים. המחשבות "מדליקות" את החרדה ובדרך כלל מופיעות גם תגובות גופניות, כמו שרירים מכווצים, בטן מתהפכת, לחץ באזור הלב, בכי, צעקות ועוד.
לפעמים ילדים לא מודעים לתחושות הגופניות שלהם וחשוב ללמד אותם לזהות אותם ולהבין שהם נורמליים ופשוט שייכים לחרדה. כששלהבת החרדה נדלקת, הילד מרגיש דחף להפסיק אותה, כי מחשבות, רגשות ותחושות שקשורות אליה – ממש מציקים לו.
הדרך המוכרת להפסיק אותם היא להימנע מלהיות במצב שמעורר חרדה. כלומר, להישאר בבית כשחשוך בחוץ, להפציר באמא לישון במיטה שלה, לבקש ליווי ונוכחות באמבטיה וכו'.
חשוב שנבין וגם נסביר לילד בזמן רגוע שהימנעות רק מחזקת את החרדה.
בינתיים, אם יש לך ילד שמתמודד עם חרדה אני מציעה לך לנסות את הרעיונות
שהבאתי היום.
במידה ואת שמה לב שהחרדה של הילד מחבלת בתפקוד שלו ו/או של המשפחה או אם את מרגישה חסרת אונים וחסרת יכולת להתמודד מול ההתנהגות החרדתית שלו, אל תחכי ופני לעזרה מקצועית מגורם טיפולי מוסמך!
הרעיונות שנתתי כאן אינם מהווים תחליף לטיפול מקצועי במידה ויש בו צורך.
דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A) מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יומיומיות. (מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים")
