רגשות אשמה
שאלה: פעמים רבות ובסיטואציות שונות ללא כל קשר האחת לאחרת, אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם הרבה מאוד רגשות אשמה. דברים רבים מצליחים לגרום לי לחוש כך. רציתי לנסות להבין מה זה בדיוק אומר ואיך אפשר להתמודד כאלו מצבים?
תשובה: לא ניתן לקיים קשר משמעותי ולא להרגיש אשמה. האתגר הוא לא להיבהל מרגשות האשמה – אלא להכיל אותם. להבין שהם לא בהכרח מצפן לכך שעשינו טוב או רע. רגשי אשמה תכופים מעידים על הערכה עצמית נמוכה. ככל שאנחנו מרגישים רגשי אשמה, זה אומר שאנחנו ביקורתיים ולא מקבלים את עצמנו. הדרך להתמודד עם רגשות אשם היא לתת לרגש להיות, לא להילחם בו, להרפות עד שהוא יתפוגג. כשאנו מרגישים אשמה, עלינו לעצור ולזהות את הביקורת הסמויה המסתתרת ולענות לה בקול הגיוני. לדוגמה, בחרתי שלא להיות בשבת עם אמי, אישה חולה מאוד, כי אני מותשת וחסרת כוחות. ארגיש אשמה כי היא התאכזבה ואמרה לי שיהיה לה קשה לבד. כעת עליי לזהות את הביקורת. היא יכולה להיות: “אני לא בת מספיק טובה, אני חושבת רק על עצמי”. כעת נענה לביקורת באופן הגיוני, הנשען על עובדות. בפועל, אני עושה המון דברים למען אמא, לוקחת אותה לרופאים, נוסעת אליה כל שבת שניה, מבשלת לה את האוכל שהיא אוהבת, עושה כל שביכולתי למען אמי. כעת אני בוחרת לנוח, כי אני מאוד זקוקה לזה. שנענה לביקורת – רגשי האשמה ייעלמו. כדאי ליצור תקשורת מקרבת עם האדם שאנחנו מרגישים כלפיו אשמה. לדוגמא: “אמא היה לי נורא קשה לסרב לך, הרגשתי רגשות אשמה. אני בטוחה שאת מאוכזבת ושיהיה לך קשה בלעדיי. חשוב לי שתדעי שאת חשובה לי, שקשה לי לסרב לך, ואני עושה את זה הפעם כי היה לי שבוע ממש קשה”. עצם הביטוי הרבה פעמים משחרר את האשמה, לעתים השיחה שנוצרת בעקבות הביטוי, יוצרת קירבה והבנה. לעתים היא מעלה בנו רגש אחר, חדש, שאותו יותר קל לנו להכיל.
לאחותי יש בעיה נפשית ואיני יודעת להתמודד
שאלה: אני בת 18 ויש מעלי אחות בת 19 שיש לה איזושהי בעיה נפשית. אני מודעת לעובדה שיש לה בעיה, אם כי איני יודעת בדיוק מהי. עד לפני שלוש שנים, אני זוכרת שהכל היה נורמלי, אבל לאחרונה זה פשוט בלתי נסבל. ההורים שלי אינם יודעים כיצד להתמודד והם מצפים ממני שאני פשוט לא אתייחס. אבל כשהיא עוברת את הגבול, הטענות והצעקות מגיעות אלי.
לא קל לי בבית גם ככה ואפילו קשה. הבית כבר נהיה מקום שבורחים ממנו ואי אפשר לגור בו. כולם אומרים לי לא להתייחס ולהתנהג אליה כאל בן אדם מוגבל, אבל בן אדם מוגבל נמצא רוב היום מחוץ לבית ואתה אני מתמודדת בכל רגע. כל פעם מחדש אני נפגעת ונשברת וכשאני מנסה לחסום את הרגשות והלב, אני נהפכת לבן אדם אדיש, בלי רגש. נמאס לי שאומרים לי לא להתייחס בלי שאומרים לי איך להתמודד עם זה, כי גם אני בן אדם עם רגשות. בדרך כלל ההתפרצויות שלה עוברות כל גבול. גם היועצת שלי לא מצליחה לעזור לי בדבר הזה שלוקח לי את כל שמחת החיים. היא טוענת שאני לא צריכה להשקיע בזה הרבה, אבל זה יותר קשה ממה שזה נראה כלפי חוץ. אשמח שתעזרי לי ותעני לי תשובה בהקדם. תודה רבה
תשובה: התיאור שלך נוגע ללב. גדול מאוד הוא הקושי לחיות בצל בן משפחה שסובל ממחלה נפשית. במיוחד אם הבעיה היא אקטיבית ומלווה בהתפרצויות. מתוך מה שכתבת נראה, שהקושי שלך אתה נובע בעיקר מההתנהגות שלה כלפייך. את ציינת שהקושי העיקרי שלך הוא שמבקשים ממך להתמודד בצורה מסוימת כמו לא להתייחס, אך לא נותנים לך את הדרך ואת הכלים לעשות זאת. ואין ספק שלהיות בבעיה מסוימת ללא כלים להתמודד אתה, יוצר מתח רב, וקושי להמשיך בשגרת החיים. אני מתלבטת אם חלק מהפתרון נמצא בגוף שאלתך. ציינת שאינך יודעת איזו מחלת נפש יש לאחותך, על אף שברור לך שיש לה חולי שכזה. ואולי אם תקבלי הסבר נרחב על הבעיה עמה אחותך מתמודדת, תוכלי "לא להתייחס" אליה באופן מושכל יותר. כן, פעמים רבות ה"ידע נותן כוח". הקושי לחיות חיים מאורגנים ומסודרים עם בן משפחה שלוקה בחולי נפשי, הוא קשה לאין ערוך. הקושי בשבילך כנערה מתבגרת, עם חיי חברה ולימודים תובעניים, הם פי כמה וכמה קשים. אך בכל זאת ישנן אפשרויות ואסטרטגיות איך לארגן את החיים במצב כזה.
האסטרטגיה "לא להתייחס" היא אולי נכונה, אך כנראה לא כל כך מובנת לך בתוך כל ההתמודדות הזאת. אולי הדרך הנכונה ביותר להגדיר את האסטרטגיה היא, "להתייחס בצורה שונה". והכוונה היא לאו דווקא להתייחס באמפתיה והכלה כאל אדם "מוגבל", מכיוון שילד מוגבל אינו אמור להימצא בבית במשך כל שעות היום. אלא להתייחס אל הבעיה מתוך הבנה מה היא ואיך הביטויים שלה קשורים למחלה.
תצטרכי לשתף יותר על מנת שנוכל לבנות יחד אסטרטגיה שתתאים למידתך, לכוחות המיוחדים שיש לך ולאופי הכללי שלך. באופן כללי אפשר לומר שתצטרכי ללמוד להתייחס לצעקות ולטענות של אחותך, כדברים שקשורים להתמודדות שלה עם מתח נפשי פנימי, ולא בהכרח כטענות אמיתיות שמופנות אלייך. אך את הדרך בפרוטרוט כדאי מאד לנתח ולבסס מול איש מקצוע מומחה.
בהתייחסות כזו, תלמדו יחד לראות את ההתנהגות שלה כמכוונת בעיקר לשחרור מתח פנימי ולאו דווקא כמכוונת אל האנשים אליהם הדברים מופנים באופן די אקראי. ובכל זאת תלמדו גם להשליט איזשהו רגולציה על ההתנהגויות של האחות. והרווח שלכם יהיה כפול, גם המתח שלכם יהיה פחות ממה שהוא עכשיו או אפילו לא קיים, וגם ההתנהגויות שלה כנראה יתמעטו באופן הדרגתי.
