אביגייל מזרחי, אמא ל-8 ילדים, הייתה אישה עובדת ואמא במשרה מלאה. היא מעידה על עצמה כי חייה היו לחוצים בעקבות הרצון שלה לתקתק ולהמשיך את הסרט הנע בלי לעצור לרגע. "היה לי קושי בלתמצת את כל הדברים שרציתי. אף פעם לא שמתי את הקב"ה לצדי", כך היא מעידה.
כמה שניסו סביבה לשכנע אותה שתדאג לעצמה, אביגייל דאגה להסביר שהעבודה היא חיינו. "עד אותו יום בו התעוררתי וגיליתי שמשהו לא תקין בראיה שלי. מצמצתי שוב ושוב, שטפתי פנים, כלום לא עזר. לא ראיתי טוב". במצב כה מפחיד, היא כמובן פנתה לרופאת משפחה שעירבה מיד גורמים מתאימים ובסוף התהליך היא מקבלת הודעה: התחלתו של עיוורון בעקבות סוכרת ברמות גבוהות, סוג 2 .
ההידרדרות בראייה היתה מהירה. "קיבלתי את זה קשה. כל דבר גרם לי לבכות ולהתעצבן. פתאום החיים נראו לי גדולים מדי בשבילי. אני הולכת ברחוב, נופלת, חוטפת מכות רציניות ואין לי שליטה על זה. בבית איני מצליחה לשטוף כלים. הילדה אומרת לי: אמא, זה לא נקי ואני עונה, זה מה יש" .
בני משפחתה לא הצליחו אף הם לקבל את המגבלה החדשה של אם המשפחה, ועודדו אותה לעשות הכל. "את יכולה", הם אמרו לה. לקח זמן עד שכולם הבינו: אביגייל עיוורת.
אחרי תקופה בה נאלצה לנסות לבשל בלי לראות את המים המבעבעים או את התבלינים, החליטה אביגייל שהיא בוחרת בחיים.
"כתוב שבע ייפול צדיק וקם. אדם קם מהקושי והולך לאושר, אז הלכתי ממקום בו היו לי חברות שלא התמודדו כמוני, והכרתי נשים ממש כמוני. כך הגעתי למרש"ל (מרכז רב-שירותים לעיוורים וללקויי ראיה – מהמגזר החרדי) והצלחתי לראות את האור. אז הבנתי שהקדוש ברוך הוא נותן לי כלים להתעלות על הקושי וזה נתן לי כח לחיות.
"יש לי נכד בן 11 שקיבל קשה את העיוורון שלי. ירד בלימודים, התחיל להתנהג שונה, עד שלקחתי אותו והסברתי לו שגם לי קשה, בשונה מאדם שנולד עיוור ולא יודע מה הפסיד – ואילו אני יודעת… אבל זה מאת ה', וכאשר אדם יודע שזה מאת ה', הדבר מקל וזו החובה שלנו, והקב"ה נותן כלים להתמודד עם הקושי ."
איך באמת לומדים להכיר נכד בלי לראות אותו?
קשה. נולדה לי נכדה חדשה, נקשרתי אליה בלב, אמרו שהיא דומה לי והכאב שלי היה שאני לא יכולה לראות את הפנים שלה. מיששתי, אבל זה לא אותו דבר. ובכל זאת ניסיתי להרגיש את הטוב וזה נתן לי כח לחיים .
בשל אורך הסיפור של אביגייל – הוא יפורסם בשני חלקים. המשך בעז"ה בשבוע הבא!
