העיתוי בו בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעבור מסקר חודשי לדו-שבועי, הוא הרלוונטי אי-פעם. שכן דווקא בתקופה זו נמצאת האבטלה על סדר יומה של הממשלה והמשק הישראלי. החל מהחודש שעבר התחיל הלמ"ס לפרסם אחת לשבועיים את מצב שוק התעסוקה, והנתונים? לא הפתיעו איש.
על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו בתחילת השבוע, בחציו הראשון של חודש יוני ירד שיעור האבטלה בכחמישים אחוזים. נתון דרמטי הסותר לחלוטין את נתוני הביטוח הלאומי. על פי הלמ"ס, כ-450 אלף עובדים שהיו בחופשה ללא תשלום חזרו לעבודתם בשבועיים הראשונים של חודש יוני.
מסקר הלמ"ס עולה, כי בעוד בסוף חודש מאי היו בישראל 684.2 אלף עובדים שנעדרו מעבודתם באופן מלא מסיבות הקשורות לקורונה (16.8% מהעובדים בישראל), בשבועיים הראשונים של חודש יוני עמד שיעור העובדים בחל"ת על 213,600, המהווים 5.5% בלבד מכוח העבודה. כתוצאה מכך, גם צנח שיעור האבטלה הכולל על-פי הלמ"ס מ-21% בסוף מאי ל-10.7% באמצע יוני.
הביטוח הלאומי לעומת זאת, דיווח כי נכון לסוף חודש יוני היו בישראל 673,567 עובדים שנעדרו מעבודתם באופן מלא מסיבות הקשורות לקורונה. תמונה דומה העלה גם שירות התעסוקה, שדיווח בשבוע האחרון של יוני על 861 אלף דורשי עבודה, מהם 605 אלף בחל"ת. שיעור האבטלה לפי נתוני השירות עמד אז על 21.2%.
הפרדוקס כאמור, הוא הסתירה בין נתוני הביטוח הלאומי לאלה של הלמ"ס, שכן בשני המדדים הנתונים אמורים להיות מדויקים ביותר. מצד אחד, הביטוח הלאומי המתבסס על מספר התביעות המדויק, ומאידך הלמ"ס המתבסס גם הוא על נתוניה הרשמיים של המדינה.
תהיתם מה השתנה? אז זהו, שהלמ"ס בוחן בסקריו גם נתונים מרשויות ממשלתיות וגופים ציבוריים אחרים, ואף בוחן מדגם אזרחי במפגש אישי או טלפוני מול האזרח. במבט מהצד, נראה כי דווקא הסקרים האישיים מול האזרחים שינו את המגמה.
הכלכלה השחורה
למרות החוקים והרפורמות לצמצום השימוש במזומן, שהפכו את ההון השחור לכמעט ולא רלוונטי, עדיין נותר הון שחור רב בקרב בעלי עסקים רבים. כשמשבר הקורונה החל, אמרו כולם שזוהי ההכרזה על שובו של השוק השחור.
זה התחיל במענקים, להם זכאים בעלי עסקים רבים אך ורק במידה ומחזור ההכנסות ירד משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. חלק ניכר מבעלי העסקים הבינו שעסקאות 'מתחת לשולחן' עשויות לסייע להם במידה רבה במענק הנחוץ להם כל כך.
המהלך קיבל עידוד נוסף משהחלה מחאת העצמאים, שקרא בין היתר לחרם מס בניגוד לחוק.
כך למעשה, הפכו בעלי עסקים רבים לחונכי העידן החדש של השוק השחור, תוך שהם נלחמים בד בבד על מטה לחמם.
במקביל, הציעו מעסיקים רבים לעובדיהם לצאת לחל"ת, בעוד בפועל הם המשיכו לעבוד, כאשר ההפרש בין דמי האבטלה לשכר בפועל ממומן 'בשחור' מכיסו של המעביד. מבחינת המעסיקים, מהווה השיטה הזו פתח הצלה של ממש, כאשר הם חוסכים במקרים רבים 70% מעלות שכרם של העובדים. על הדרך, הם גם מוצאים את הדרך לפזר את ההון השחור שנכנס במהלך ניסיונותיהם להקטין את המחזור על מנת להשיג את זכאותם למענקי הקורונה.
בנקודה זו, הופך סקר הלמ"ס לרלוונטי והאמין ביותר. שכן בעוד הביטוח הלאומי, שירות התעסוקה והאוצר מתבססים על תביעות אבטלה – הלמ"ס מתבסס על סקר מול האזרחים. אותו עובד שהצהיר לביטוח הלאומי ולשירות התעסוקה כי הוא מובטל, אמר לסוקר כי הוא ממהר לעבודה ויתפנה להשיב על הסקר מאוחר יותר…
איך אמרנו? לשקר אין רגליים, אבל לכלכלה השחורה דווקא יש, ואולי יותר מידי.
