לקבל החלטה על מוסד חינוכי לילדינו, זהו אחד הנושאים הכי בוערים ומדירים שינה. החל מתקופות 'הרישום' ועד לתחילתה של שנת הלימודים, ואולי עד בכלל, אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים, ודנים, ושוקלים שוב ושוב, האם? ואולי? נכון? או שלא?
כל גיל ועניינו, כל ילד וצרכיו שלו.
הרבה פעמים אנחנו מרגישים אובדי עצות על אף שבתחילתה של הדרך היינו לגמרי ברורים עם עצמנו, להיכן נשלח. אולם, המציאות שלא תמיד תאמה את הציפיות שלנו, גרמה לנו לחשֵב את דרכנו מחדש ולעיתים לשנות את ההחלטה. אמנם ההחלטה לשנות כיוון יכולה להיות עבורנו אכזבה, ואפילו לגרום לנו לתסכול, אולם לא פעם החשיבה החדשה מביאה אתה הרבה טובה והרבה הצלחה, ואף הרבה יותר משחשבנו.
הורים רבים פונים אלי מנקודות שונות של שאלה החוזרת על עצמה. רצינו לשלוח ל… ואין לנו עדיין תשובה, או שלא התקבלנו ל…, ואולי שאלה ברורה ומקיפה יותר: מה יתאים לילד שלנו שהוא כזה וכזה… או שיש לנו חשש לגבי ילד, חבר, שלמד אתו/ אתה/ בגן, בחיידר, בביה"ס, והיינו רוצים להפריד/ לקשר ביניהם, וכדו'.
חשוב לי תמיד לברר, מהו המניע האמיתי להחלטה או לשאיפה בבחירת מקום הלימודים. לא תמיד אנחנו מודעים לגמרי לעצמנו, ועל מה יושבת ההחלטה החשובה הזאת שלנו. אנחנו מזהים כמובן הרבה נקודות חשובות ואף בונים אותן, אולם הקשירה של ההחלטה הסופית, יושבת לעיתים על חוויות ילדות שלנו, או חשש הזוי ממשהו אחר שאינו קשור ישירות לילדינו המתעתדים להיכנס למקום לימודם החדש.
לכן, בדרך כלל:
השיקול הראשון הוא – החברה. מי ומי ההולכים? הסגנון מתאים לנו? לא? מה אומרים השכנים, החברים, המשפחה, על המקום ההוא.
ולפעמים, דווקא המקום שכל כך רצינו בו, לא ראה את ילדנו כמתאים, והם, או הרב'ה, הגננת, המורה, יעצו לנו לפנות למקום אחר.
השיקול של הרמה הלימודית, בדרך כלל, יהיה השני במעלה אצלינו, גם הוא יעלה לדיון משמעותי ובעיקר אם הילד / הילדה מוכשרים מעל / מתחת הממוצע. זהו גורם בסיסי בקבלת ההחלטה.
והשלישי, שהוא העיקר – כך אני מאמינה – הצוות! זהו האובייקט המשמעותי ביותר שאמור לתת לנו את המענה היותר אמיתי בחינוכם של ילדינו. הדמות החינוכית המרכזית ששם, תענה לציפיותינו ותעורר בנו כבוד והערכה, וממילא גם ילדינו ירחשו לה כבוד וילמדו ויקבלו ממנה.
אז איך נדע שקבלנו את ההחלטה הנכונה?
הנה מספר טיפים חשובים:
1- בראשונה, עלינו לדרג לעצמנו את סדרי העדיפויות שלנו, ולהעמיד כל נושא וחשיבותו במקומו, כפי שהיינו מייחלים שיהיה.
2- לחשוב ולנתח עם עצמנו, לא עם אחרים, האם זהו הדבר שהכי טוב ומתאים לנו? לילדינו? תשובות, נצטרך לתת בסופו של דבר- לעצמנו ולילדינו.
כל כך הרבה פגשתי בנקודת סיום של ביה"ס, הסמינר, וכו', ושמעתי כך גם מעולם הישיבות, שתלמידים יצאו עם מעט מידי הצלחות, כש'היה להם את זה', וחבל!
ככלל, ועל מנת שנמצה את הפוטנציאל, צוות שהוא פתוח לבנות יחד עם ההורים דרך חינוכית משותפת, ושרוצה לשמוע מה הוריו של הילד חושבים, שמסתכל על ההורים בגובה העיניים, ושהוא מספיק מקצועי להוביל בתבונה, אחידות חינוכית וקשר חם,
זה המקום שיעשה עבורנו את העבודה המיטבית. עליו נוכל לסמוך. בידיו נוכל להפקיד בשקט את אוצרותינו היקרים לנו מפז, ונוכל להאמין שבסופו של מסלול, נצא כולנו- בלב מאושר.
מאמינה, מתפללת, ומאחלת, שתשקלו היטב את הצעד המהותי הזה, ושבאמת תצליחו.
והעיקר- שיהיה לכולנו המון נחת יהודי.
