ילדי החוזרים / כתבה שניה בסדרה

יש שוני רב בין ילדי הדור השני לבין חבריהם שמגיעים ממשפחות חרדיות שורשיות. שוני שיכול להתבטא בהרבה דברים, חלקם חיצונים וחלקם לא, חלקם מהותיים וחלקם פחות. פנינו לכמה ילדי דור שני, שנאותו לשתף אותנו מנקודת המבט וההסתכלות שלהם איך הם הרגישו וראו את עצמם ואת סביבתם. 

בתור ילד/ה שגדל/ה במוסדות חרדים מבטן ומלידה, האם הרגשת שוני בינך לבין הסביבה? אם כן במה זה מתבטא?

איציק – גדל מבעיר חרדית מבטן ומלידה: כמעט ולא. מעט ניואנסים שאבא שלי לא ידע ממש או כאלו דברים הפריעו לי מעט, אבל אני לא חושב שזה קשור לעובדה שהם היו חוזרים בתשובה. רק לדבר מצוי שילדים מתביישים באבא או אמא שלהם. כן הרגשתי שאני לא חשוב יותר מידי.

מיכל ורבקה – אחיות שגרו בשכונה חרדית בעיר מעורבת: מיכל כיום אינה מגדירה את עצמה כחרדית ורבקה בחרה שכן להמשיך ולשייך את עצמה – השוני היה בעיקר במשפחה מסביב, לכל החברות מסביב הייתה משפחה גדולה ולנו לא.

נתנאל ויהודה – אחים שחזרו בתשובה בילדותם וגרו בעיר מעורבת. 

נתנאל: בוודאי. חור בהשכלה שהיה לי בדברים מסוימים לדוגמא: כל ילד חרדי מכיר את הרבנים החרדים ואני הכרתי את הרב שטיינמן רק בישיבה קטנה. 

יהודה: ראיתי את זה בעיקר כשעליתי לישיבה קטנה, היו פערים גדולים בהספקים וברמת הלימוד.

שירה – גרה בעיר חרדית בעבר: כן, היה שוני בין החברה לבית בהתנהגויות שונות כגון: שאבא שלי הלך בלי כובע.

אלישבע – גרה בעיר חרדית: היו דברים שהיו קצת שונים ואפילו סותרים בין המוסדות והבית. דבר שבבית היו לגיטימיים, בבית הספר היה אסור לדבר עליהם.

האם בין המשפחה לבין הסביבה היה הבדל ניכר? ואם כן מהו?

איציק: דווקא ממש לא. אבא שלי למד בישיבה והתייעץ כסדר עם רבו ולא ניכר הבדל רק כשסבא שלי היה מגיע קצת התביישתי.

נתנאל: כן, כל הלך המחשבה הוא שונה. בבית היה קו מחשבה מסוים ובבית ספר היה קו שונה.

יהודה: כאמור, לא גדלנו בסביבה חרדית ולכן לא היה שוני ברמה הזו. לעומת זאת, לגדול כחוזרים בתשובה באזור חילוני לחלוטין היה בהחלט מאתגר. נתקלנו לא מעט בלעג ובהצקות, למרות שנראה לי שזה יותר בגלל שהיינו שונים, ולא בגלל מה שייצגנו. באופן טבעי, נטינו יותר להסתגר בבטחת הבית.

שירה: כן. צורת חשיבה שונה לחלוטין! צורת החיים בבית ועוד.. קשה להסביר.

רבקה ומיכל: גדלנו בסביבה מעורבת ומגוונת יחסית ולכן זה היה פחות בולט

מיכל: אני חושבת שהיה הבדל ועדיין יש הבדל. הוריי חזרו בתשובה אבל לא באמת באמת הפכו להיות חרדים. זה לא משנה כמה תנסה להיטמע, בסופו של יום אתה לא מדבר את  אותה השפה ולא את אותם מושגים. היה פער בין הבית לבין החברה בה גדלנו אבל לא פער משמעותי. 

זכורה לי סיטואציה שלבשתי חצאית ג'ינס ולא ידעתי אפילו שאסור, עד שמורה העירה לי. יש אין ספור דוגמאות קטנות על דברים שהם לכאורה לא משמעותיים אבל כן מצביעים על פערים קטנים ביננו לבין הסביבה. 

רבקה: רק לאחר נישואיי, כאשר נכנסתי למשפחה חרדית שורשית, התחלתי לראות את הפערים. בעיקר מבחינת שמרנות, פתיחות, יחס כלפי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות.

אלישבע: היה הבדל בקודים חברתיים שלא תמיד הבנו, נגיד קנו לי לבית ספר ילקוט מסוים שלא ממש התאים לרוח הבית ספר. ההורים שלי לא ראו בזה בעיה, ובבית ספר זה היה ממש חריג ולא מקובל. יש דברים שהם יותר מוסכמות חברתיות שבעלי תשובה לוקח זמן להבין אותם. בינתיים הילדים שלהם גדלים בלי לדעת אותם ולומדים אותם בדרך הקשה ולא תמיד הנעימה מהסביבה.

המשך יבוא…