"תכף מסתיים החופש הגדול ולא עשינו שום דבר מיוחד", קבלה באוזניי יום אחד בת ה- 13. "החופש הגדול מסתיים?" עניתי לה בשאלה. מבחינתי, החל מחודש מרץ למניינם, אנחנו בסוג של חופש גדול. אומנם מוזר, הזוי, לא קל לעיכול – אך לחלוטין חוסר שגרה בולט, שמתוכו לא הלכו לבית הספר וגם לקראת סוף השנה כשניסו להחזיר אותם בקפסולות, זה לא ממש עבד. ונכון, גם בחופש כמעט לא יצאנו לשום מקום כי מי רוצה לקחת אחריות שמחר ניכנס לבידוד לאחר שפגשנו חולה קורונה מאומת? חובת ההשתדלות היא להישאר בבית ככל הניתן.
בא' אלול שלחתי בלב כבד את בני לישיבה, כשהוא מתחיל שנה ראשונה בפנימיה. לא היה קל, אך יחד עם זאת הבנתי שאי אפשר עוד להישאר בבית, בוודאי לא כשאתה בן ישיבה שיושב ולומד תורה כל היום ועסוק בדיוק בהגנה עלינו, שנשארים בבית. והבנות? עד מתי אתן להן לשבת בבית?
אז מנסים כמו כל עם ישראל לחזור כפי הניתן. הקטנה תלך לבית הספר, הגדולה תלך פעמיים בשבוע, לא שברור לי מה זה יועיל, כי אם היא תיפגש עם חולה ביום ראשון, זה לא משנה שבימים שני ושלישי היא לא תהיה בבית הספר. אבל מי אני ומה אני כאשר יש דוקטורים מומחים שמנהלים את המשבר?
מה כן אפשר לעשות? אספתי מגוון המלצות של פסיכולוגיים על חזרה לשגרה אצל ילדים, ואם הצלחתי לסייע ולו במעט – זכיתי.
הסבר – ראשית, יש לקחת את הילדים לשיחה ולהנגיש להם את המצב החדש בו אנו חיים. כשמורה או גננת לובשות מסכה, כאשר ילדים מגיל מסוים כבר לובשים מסכה כל היום. לתאר להם כיצד תיראה השגרה כאשר השולחנות יותר מרוחקים בכיתה או בגן, ואם הם לומדים בקפסולות אז להסביר להם במה מדובר, כל זאת על מנת שהם יבואו עם כמה שיותר ביטחון ובכמה שיותר הבנה למצב החדש. תנו להם לשאול הכל, אל תשתיקו את הפחדים שלהם, גם אם מדובר על פחד על הבריאות. תנו להם את התחושה שאנחנו עושים את כל ההשתדלות, וכמובן נושאים תפילה שה' שומר וישמור עלינו הלאה.
אחריות – הסבירו לילדים את גודל החשיבות של שמירה על הכללים, על היגיינה, על שטיפת ידיים ומניעת מגע ככל הניתן בחפצים של אחרים או בקרבה יתירה לחברים. כמובן עשו זאת בצורה כזו של הסבר יבש ולא בדרמות שיכניסו חרדות מיותרות לילדים. תנו להם להבין שהם צריכים להיות אחראים על עצמם ולא לקחת אחריות על התנהגות של חברים אחרים במרחב הציבורי – לא הכל בשליטה שלנו וגם לא צריך שיהיה. אנחנו אחראים על ההשתדלות שלנו וברמה המאוזנת והבריאה.
הכנה נפשית – ממש כמו שמכינים אותם לשבוע ראשון בלימודים בשגרה, גם השנה אין סיבה לא לעשות זאת ואולי אף נדרשת הכנה מושקעת יותר. אם אתם יודעים שיש לכם ילד רגיש יותר בבית, ילד שחווה פחד או קושי מול המצב, שתפו את אנשי הצוות, אל תוותרו בנושא. נסו אפילו לבקש שיחה אישית מקדימה כדי לקבל שיתוף פעולה במקום הלימודים ובבית ולתת לילד את הרגשת הביטחון הגבוהה ביותר.
התרגשות – הכינו את התיק והבגדים הנקיים, צרו בבית תחושה של התחלה חדשה, של ריח חדש באוויר ונסו לשוות לשגרה הזו מראה כמה שיותר רגיל. זכרו להיות קשובים לעצמכם ולילדים, וגם אם קשה להם לחזור לשגרה במהירות, לא לדחוק בהם, על אף שאנו רוצים כבר לראות את הדבר הזה קורה. לכל דבר ולכל אחד קצב משלו.
תפילה – לפני הכל ואחרי הכל, רק תפילה לבורא עולם שישמור עליהם ועלינו וכאמור, ההשתדלות בידיים שלנו, התוצאות בידי ה'.
