שבוע שעבר הבאנו את הכתבה הראשונה של דינה קורול על טריגרים שנדלקים כמו אש, על פחדים וחרדות אצל ילדים ואיך הם משפיעים עלינו.
השבוע המשך הכתבה ובה כלים נוספים שעוזרים לילדים להתמודד עם החרדה.
אני אוהבת לבקש מהילדים לתת שם לחרדה שלהם ולהתייחס אליה כדמות. נניח, הילד מחליט שלחרדה שלו קוראים מר פחדון. אני מסבירה לילד שמר פחדון מאוד אוהב כשילדים עושים את מה שהוא אומר להם, כלומר, להימנע מדברים שהוא מספר להם כמה הם נוראים ואיומים.
איך הוא עושה את זה?
על-ידי שהוא "לוחש" להם מחשבות מפחידות, כך שהם מרגישים את הפחד בלב ובגוף. מר פחדון "אוכל" את הפחדים של ילדים. כל פעם שהילד מקשיב ומאמין למר פחדון ועושה את מה שהוא אומר לו, מר פחדון פשוט משמין מנחת ותופס עוד ועוד מקום כי כל כך כיף לו אצל הילד. לילדים גדולים יותר אפשר להסביר את הרעיון ללא שימוש בדמות דמיונית. מעכשיו והלאה את יכולה להשתמש בדמות או סתם בביטוי "חרדה" ולהסב את תשומת הלב של הילד למחשבות, לרגשות ולתחושות שהחרדה "משדרת" לו:
"הנה, שוב מר פחדון מגיע עם הברבורים שלו על החושך".
או, "כאבי הבטן האלו שייכים לחרדה, היא שוב מספרת לך סיפורים על המקלחת".
חשוב ללמד את הילד לזהות את החרדה על מרכיביה, להתייחס אליה איך שמתאים לו:
הוא יכול להודות לה על זה שהיא מנסה להזהיר אותו, אבל כרגע יש לו דברים אחרים לעשות:
"הי, מר פחדון! תודה שאתה מנסה לעזור לי. אבל אני צריך ללכת עכשיו למכולת".
או "הי, מר פחדון! אני שומע אותך, אבל אתה מדבר לא לעניין. אני לא אקשיב לך ואלך להתרחץ".
הרעיון הוא לא להתעלם מהחרדה או להיות מופעלים ממנה, אלא להתייחס אליה ולשים אותה במקום המגיע לה. בעצם, אימהות נדרשות לפעול בשני מישורים:
לתת אמפתיה, תיקוף ותמיכה לילד שפוחד ויחד עם זאת לעודד התמודדות ואומץ.
התייחסות רגשית היא הכרחית במצבים כאלה .
אפשר להתייחס לרגשות של הילד על ידי אמירות כמו "אני יודעת שממש מפחיד אותך להתרחץ עם דלת סגורה".
"אתה לא אוהב את הרעש של המים שזורמים לתוך החור, ומלחיץ אותך להישאר לבד באמבטיה".
ציפייה מהילד להתמודדות אומרת: "אנחנו נחשוב יחד איך לעזור לך להתמודד עם הפחד ולהתרחץ בצורה בטוחה". ככה כבר בתחילה אנחנו מציבות לפני הילד ציפייה להתנהגות מתאימה. חשוב לזכור ולהגיד לילד שהכוונה היא לא להפסיק לפחד, אלא לעשות את מה שצריך גם אם הוא עדיין מפחד. אגב, בדרך כלל החרדה פוחתת כשאנחנו מפסיקים לשתף אתה פעולה, אבל זאת לא מטרה מפורשת. אחרת הילד יחפש כל הזמן את המצב של אפס חרדה, כאשר אף אחד לא יכול להבטיח לו את זה.
אחד הכלים המרכזיים ללמד ילד להתמודד עם חרדה הוא "סולם אומץ". כדי לבנות את סולם האומץ, את צריכה לשבת עם הילד ולמפות את כל המצבים בהם הוא חרד. לדוגמה, הוא מפחד ללכת למכולת, ללוות מצרכים משהשכנים, לענות לטלפון למספר לא ידוע (ברשות ההורים וכשהם בבית), לנסוע לדודים לשבת.
שימי לב שלפעמים הילד יגדיר את החרדות שלו כ"לא מתחשק לי", "אין לי כוח", "זה משעמם אותי" וכו'.
חשוב להיות ערניים ולהבחין מתי מדובר בחוסר עניין ומתי בהימנעות בגלל חרדה. הילד מדרג את מצבים מעוררי החרדה מ-0 עד 10 (0-לא פוחד כלל ו-10 – הכי פוחד).
זה סולם האומץ שלו.
מתחילים לעבוד עם סולם האומץ מנקודה בה הילד מרגיש קצת חרדה ויכול לחוות הצלחה בהתמודדות אתה. לדוגמה, הילד דירג שיחה בטלפון כמעוררת חרדה ברמה 3. תוכלי לתכנן אתו איך הוא ייגש לטלפון ומה יגיד. תלמדי את הילד לקחת כמה נשימות עמוקות, להגיד לעצמו "אני יכול!", "אני יודע מה לעשות!" וכו'.
את יכולה להציע לו להיות נוכחת בשיחה הראשונה (או עד שהוא ירגיש בטוח יותר) ולעזור לו במידת הצורך. כמו כן, תשאלי את הילד איך הוא חושב להתמודד עם החרדה. יתכן ויהיו לו רעיונות טובים.
גם משחקי תפקידים ממש מומלצים כאן. הילד ירגיש בטוח יותר במיומנות החדשה שהוא רוכש כשתשחקי אתו כמה פעמים משחק שמדמה סיטואציה מאתגרת עבורו.
כמובן, אי אפשר למצות את נושא החרדה אצל ילדים בכמה כתבות, מקווה שנתרמת ממה שהצעתי כאן, גם אם רק חידד אצלך את הצורך לפנות לעזרה מקצועית.
הרי הרעיונות שנתתי לא מהווים תחליף לטיפול מקצועי במידה ויש בו צורך.
במידה ואת שמה לב שהחרדה של הילד מחבלת בתפקוד שלו ו/או של המשפחה, או אם את מרגישה חסרת אונים וחסרת יכולת להתמודד מול ההתנהגות החרדתית שלו, אל תחכי וצרי קשר איתי או עם גורם מקצועי מוסמך אחר.
—
דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A) מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יומיומיות. (מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים")
