זהו סיפורה של וועדה שהוקמה אי שם בשנת 1996, כאשר בדומה למשרד הבריאות מוקמה וועדה זו בתחתית סולם האטרקטיביות של חברי הכנסת, עד לכנסת ה- 16 עת נטל על עצמו ח"כ ישראל אייכלר כברירת מחדל את כהונת יו"ר הוועדה והפך את הלימון ללימונדה ומאז הפכה הוועדה על אף היותה נטולת שיניים, לאימת משרדי הממשלה.
הסיפור בפרקו הנוכחי מתחיל אי שם לפני בחירות 2019 מועד א' עת קיבל ח"כ אייכלר, כך לטענתו, התחייבות מראש הממשלה בנימין נתניהו להמשיך בתפקידו בכהונת יו"ר הוועדה בכנסת הבאה, זו שתקום לאחר הבחירות.
אלא שבמפלגת אגודת ישראל היה מי שחשב אחרת והחליט להצניח לתפקיד הנחשק את הח"כ הנכנס יעקב טסלר. זאת, בניגוד לקריאותיו הנרגשות של אייכלר כי התפקיד שייך לו. השבוע הצביעה הוועדה פה אחד על מינויו של יעקב טסלר ובכך נרשם זעזוע ראשון באחדות המפלגה הוותיקה מזה כעשור ומחצה.
בישיבת הסיעה שהתקיימה השבוע טען השר ליצמן, כי סדר התפקידים נקבע על פי המיקום ברשימה, ובהינתן שח"כ טסלר הוצב במקום החמישי הרי שזכות הראשונים בבחירת התפקידים שמורה לו. ח"כ מאיר פרוש בחר להיות מהאו"ם ולשמור על זכות השתיקה.
את תגובתו בחר ח"כ אייכלר להציג באמצעות מכתב שפורסם בעיתון הבית 'המחנה החרדי', שם רמז כי קיימים יחסי גומלין בין ליצמן לטסלר, מהימים בהם כיהן האחרון כעוזרו של השר, בטרם נבחר לשרת הציבור מהכנסת. עוד מזכיר אייכלר במכתבו, את הימים בהם בעלזא לא חששה להפגין עצמאות ולהמר על כבודה בזירה הפוליטית. אולי רמז לבאות.
בבעלזא שיגרו מכתב להנהלת המפלגה בו הם דורשים לקיים דיון בהליך בוררות מוסכם שיקבע למי זכות הראשונים בבחירת התפקידים מהם ניתנת הזכות לשרת את הציבור.
אין ספק כי המילה אחרונה ביחסי הכוחות הפנים מפלגתיים טרם נאמרה ובימים הקרובים נכונו לנו התפתחויות נוספות בזירה.
