בעידן שבו הכל פוליטי, כמה לא מפתיע שבעלי העסקים הרציניים מעדיפים לוותר על מדורי החדשות הצהובים והרכילותיים, ומשתדלים לצרוך את תכני מדורי הכלכלה העוסקים בעיקר ולא בטפל.
חלקם הגדול גם מוותרים על לא מעט מתכני מדורי הכלכלה, שכמה לא צפוי, עוסקים גם הם בפוליטיקה זולה. שכן בסוף בסוף, קובעי המדיניות הם לא אחרים מאשר הפוליטיקאים.
למרות זאת, גם אותם קוראים לא יכלו שלא לפספס השבוע את שלל הכותרות על הדרמה המתחוללת במשרד האוצר. התפטרות בכירי המשרד בזה אחר זה, כמו גם הקריאות להתפטרותו של השר ישראל כץ, הוא ללא ספק ה-סיפור של השבוע, בה"א הידיעה.
רבים מהם חשבו לעצמם כי מדובר בעוד סיקור מגמתי של "התקשורת השמאלנית" – וזו הייתה טעותם. שכן בסופו של דבר, הם אלה שיישאו בהשלכות.
כששאול מרידור הודיע על התפטרותו מהאוצר בנימוק כי התנהלותו של השר כץ מובילה את ישראל לחורבן כלכלי, הוא שכח לציין כי את ההחלטה על חלק משמעותי מהמדיניות הכושלת הוא עצמו קיבל עוד לפני שהשר כץ בכלל מונה לתפקיד. אם לדייק, ההחלטות שהתקבלו במשרד האוצר מצביעות על כך שהמשרד על כל מרכיביו, עד לאחרון הפקידים, מנותק מהמציאות.
וממש לא מדובר רק באוצר…
בעולם של שיקולי רייטינג וטראפיק, היה זה יותר מצפוי כי דמותו של השר החרדי עם הספודיק תהפוך לבדיחת השנה במהדורות הסאטירה. גם העלילה על הפרת התנאים כביכול של השר ליצמן לא הפתיעה אף אחד. איך אמרנו? הצהוב שולט.
אבל את המחיר אנחנו, האזרחים, שילמנו. ממדיניות ליצמן שהובילה את ישראל לדירוג הטוב ביותר בעולם במלחמה בקורונה, התדרדרנו למדיניות אדלשטיין שהפילה את ארצנו הקדושה לתחתית הדירוג.
אם לא די בכך, נוכחנו לגלות כי דווקא ממשלת המעבר המצומצמת והלחיצה הייתה יעילה ביותר – וברגע שהוקמה ממשלת האחדות, בשם המאבק בקורונה כמובן, נאלצנו להוסיף לכל הטוב הזה גם שר משפטים שבעיניו הדמוקרטיה חשובה יותר מחיי אדם. כל עוד הדמוקרטיה היא נגד נתניהו, כמובן.
הקוסם נתניהו, שחשש מאיבוד דעת הקהל לטובתו, מיהר להפוך לסבא הנחמד שמחלק סוכריות והחל לחלק מענקים לאזרחים, לממן חופשות ללא תשלום (חל"ת) למיליון מובטלים, לפנק בהלוואות בערבות המדינה ועוד…
כל זה ועוד יצרו מצג שווא בו כביכול המשבר העולמי לא נגע בנו כמעט. "העסקים שקרסו, היו אומרים לקרוס ממילא", יטענו אותם אזרחים שאננים. "נגיף הקורונה רק היה הקש ששבר את גב הגמל", יוסיפו להצדיק את התזה המבריקה.
כהוכחה לצדקתם, יציגו אותם בעלי עסקים גם את פדיונות חודשי אוגוסט-ספטמבר ויצביעו על זינוק מרשים בהכנסות. "חזרנו לשגרה", הם יכריזו בגאווה.
מה שהם לא יספרו לכם, זה שרוב הזינוק בפדיונות מיוחס לחודשי החגים וסוף השנה. הם גם לא יספרו לכם שהכנסותיהם זינקו כי החנות שלהם בחוץ והם למעשה 'השתלטו' על לקוחות הקניונים שחיפשו אלטרנטיבה המאיימת פחות מהדבקה בנגיף.
כך או כך, הנגיף ממש לא מאחורינו – ויחד איתו גם המשבר הכלכלי לא נעלם. המצב עשוי להחריף עוד בחורף שבפתחנו, אז יתערבב נגיף הקורונה עם השפעת ויחריב כל חלקה טובה בענפים שטרם נפגעו מהמשבר.
מדינת ישראל אמנם נכנסה לנגיף עם כלכלה יציבה ביחס למדינות מערב מפותחות בהרבה, אך היא עדיין תיאלץ לשאת בהשלכות הכישלונות הרצופים בהתנהלותה הפיננסית בשנה האחרונה. לא מן הנמנע כי בחודשים הקרובים נתבשר על פחות מענקים וערבויות חינם מצד הקוסם נתניהו. גם כשמדובר בתקציב שנועד "להניע מחדש את גלגלי המשק", עדיין צריך מקור עבורו.
אל תתבלבלו לרגע. המשבר הנוכחי הוא הגדול ביותר מזה למעלה ממאה שנה, יותר מהמשבר הפיננסי ב-2008. מרכז הסחר העולמי בניו יורק הפך השנה לאזור רפאים מרוקן יותר מתקופת אירועי הטרור במגדלי התאומים ובכירי הכלכלנים פסימיים.
דווקא בימים בהם נראה כי הפידיון עולה, אל תשכחו מההתרחשויות הכלכליות בארץ ובעולם. כי ברגע האמת, אם לא תדאגו לעצמכם – אתם עשויים להידרדר למערבולת הפיננסית של אפקט הקורונה.
איך אומר הלל הזקן במסכת אבות? "אם אין אני לי, מי לי…"
