ביום חמישי יצאתי לצפון הרחוק להשתתף בפרויקט מהסוג האהוב עלי. עשיתי שמיניות באוויר כדי לצאת מוקדם. התגברתי על כמה שיבושים, כולל הקדמת השעה והבנה שאין לי דרך להתעכב בבית אפילו דקה נוספת. גייסתי את הילדים לטובתי, הסברתי להם שרציתי להישאר איתם לפחות עוד חצי שעה, אך הדבר נבצר ממני. הם גילו הבנה מדהימה ופרגנו לי בחיוך, חיבוק ונשיקה כאשר יצאתי מהבית כמו סופת הוריקן.
אמנם הצלחתי להקדים את שעת היציאה וקיוויתי שהדבר יבוא לטובתי, אך עם תחילת הנסיעה גיליתי שאני מאחרת בחמש דקות. בחישוב של התנאים מסביב לתחילת הפרויקט, זה הסתדר לי מעולה. צוהלת ומודה לה' נסעתי אופטימית.
אט אט, הווייז החל להראות סימנים מדאיגים… בשלב מסוים הבנתי שלא רק שלא אגיע בזמן, אפילו האיחור כבר לא רלוונטי. בקצב שהפקקים עולים והזמן מתארך, אגיע בסוף האירוע. רק כדי לסבר את האוזן, כביש 6 לא היה אפילו באופציות הדרך בעקבות פקק חריג שהיה בו, ומסתבר שגם בדרך הרגילה.
כעבור שעתיים וחצי נסיעה, הבנתי שמחכות לי עוד קרוב לשעתיים לפחות. בשיחה עם מובילי הפרויקט, הוחלט שאעשה פרסה ואשוב לביתי. אין טעם להגיע. הבטתי בייאוש על הדרך חזור שמחכה לי, דמיינתי את עצמי מתפרקת בבכי, ואז במקום פרסה, עצרתי במרכז קטן ליד בית ינאי, מצאתי מקום כשר, הזמנתי לי אפוגטו (קפה עם אספרסו) ואלפחורס והתיישבתי במקום פסטורלי. ממילא הכל פקוק ולי כאבה הרגל מסיוט הברקס גז, ברקס גז שחוויתי בשעות האחרונות.
ההפוגה הזו אפשרה לי זמן המתנה ושקט ביני לביני. חיזקתי את עצמי בכך ששום דבר שקורה – אינו קורה סתם. גם אם אין לי תשובה עכשיו, ובאמת לא הייתה לי תשובה, רק הבנתי שהעבודה הקשה שלי לראות תמיד רק את הטוב – משתלמת. הרי לו ישבתי שם ממורמרת וכועסת או כאובה על היום המוזר הזה, שום דבר לא היה משנה את הסיטואציה. אז התעקשתי לאחוז חזק חזק בידו של אבא רחום וחנון, והתחלתי לחייך ולנשום את האוויר.
חזרתי עם חיוך מאוזן לאוזן ושמחתי לגלות, שכמו שלמדתי: ראיית הטוב זו החלטה! ברור לי שהיה לי ניסיון וברור לי שעמדתי בו והטוב הזה יחזור אלי בוודאות. לא יודעת איך ולא יודעת מתי. רק יודעת שזה שלי ויפגוש אותי בסיבוב.
משתפת אתכן כדי לחזק כל אחת ואחת שקוראת את הדברים, ואולי הם יחלחלו והיה זה שכרי. תתרגלו לראות טוב, גם אם הוא יחסי, גם אם הוא לרגע, וגם אם באותו זמן שום דבר לא נראה לכן חיובי. בשביל אבא גדול ומדהים, מה זה להפוך עלינו הכל לטובה?
רק תפתחו את עצמכן בטוב – כדי להיות בנויות מספיק חזק לשפע הטוב שהוא יכול להביא לנו.
