הורות מתערבת היא הורות המתאפיינת בעודף מחשבה על חיי ילדי וכזו המתיימרת לפתור את הבעיות שלהם עוד בטרם נוצרו. היא נמנעת מלאפשר בחירה מתוך דאגה, שיטעו ויחוו משבר. הורות זו מגישה עזרה ללא הפוגה ואף מבצעת פעילויות אקטיביות במקום הילדים. היא לא מאפשרת את היווצרותו של חלל בו הילד יביא עצמו ועצמיותו לידי ביטוי, מגוננת כל העת מפני התקפות חברים ומורים, ועושה הרבה למען הצלחתו. למעשה, הורות מתערבת חיה את חיי הילד במקומו, כולל משברים והצלחות.
נשמע כמו הורות מדהימה שמגוננת בהכי הרבה אהבה על הילד, אלא שזו הורות שנוצרת על פי רוב בגלל צורך אישי של ההורים, גם באופן בלתי מודע, להרגיש מוערכים ובעלי משמעות. אם תחשבו טוב, הדבר יוצר תלול של ההורים בילדים, שמונעת מהם צמיחה טבעית.
ההורים, כאינדיבידואלים, חסרי כלים להכלת מציאות משברית ושינויים, לכן הם לכאורה מקדימים כל הזמן תרופה למכה וכביכול כופים שליטתם על הילד, על מנת שלא יינזק או ייחשף למשבר כלשהו.
במצב שההורים אינם בעלי כלים, קשה להם לראות את הילד עושה מעשים שיובילו אותו, לכאורה, לכישלון – לפי הראייה שלהם.
ומדוע התערבות כזו מונעת את פיתוח היכולות של הילד? היא מורידה את החשיפה שלו להתמודדויות שאמורות ליצור אצלו כוח בהמשך הדרך.
כאשר ילדים של הורים מתערבים גדלים – חיי הזוגיות שלהם חשופים בפני הוריהם עד מצב שמתפתחת תלות של הילד בם, והוא חסר יכולת להתמודד מול האתגרים שהחיים מציבים בפניו.
כאמור, הורות מסוג זה נובעת מהקושי האישי של ההורה לחוות משבר, לכן הוא עושה הכל, תוך הפעלת שליטה, על מנת שילדיו יצמחו בקרקע ללא משברים. וזה, כמובן, מצריך את התערבותו התמידית בחייו של הילד.
לעומת זאת, הורות מעורבת זוהי הורות המכירה בקיומו של הילד כיחידה נפרדת, כבעל צרכים וחופש בחירה, שיקול דעת ותפיסת עולם משלו.
הורות מעורבת אינה מתעלמת ממה שקורה לילד ומחוויותיו, אלא צופה מהצד, מאפשרת חופש בחירה, מייעצת ולא מבצעת במקום. היא מאפשרת לילד לחוות את המציאות ולהתנסות. זוהי הורות המאפשרת קיומו של חלל בין ההורה לבין הילד, מתוך הבנה שהתמודדות עצמאית בונה את העצמיות והעוצמות של הילד.
הורות שגם כאינדיבידואל איננה מפחדת או נרתעת ממשברים, ולא עוסקת כל העת בשליטה על הקיים סביבי, מתוך פחד שאולי אם יהיה שינוי במציאות לא אדע איך להכילו,
הורות כזו מאפשרת לילד ליצור כלים וכוחות נפש להתמודדות, שיסייעו לו גם כאשר ההורים אינם בשטח.
הורות כזו משדרת לילד שאנו סומכים עליו, ולמעשה מעבירה לו את הדבר הטבעי כל כך – האחריות על חייו.
כשהילד יודע שהוא יישא בתוצאות מעשיו, הוא חושב הרבה יותר לפני שהוא פועל, מה שמחדד יותר את שיקול דעתו. הוא ניגש בעצמו לאסוף נתונים מהוריו ולהתייעץ. התקשורת כך בריאה יותר והוא גם מעריך יותר את הוריו, שמשדרים לו תחושה שהם סומכים עליו.
בהורות המתערבת, ההורה מגיע לייעץ עוד בטרם נדרש. הרצון האמיתי של הילד מיטשטש, וכל העת הוא חש ככלי לביצוע ציפיותיו של הוריו. שיקול הדעת שלו מתמעט, הוא אינו סומך על עצמו, וקבלת ההחלטות שלו לוקה בחסר. התקשורת שלו עם הוריו היא חד כיוונית – מההורה לילד.
התקשורת בקרב ההורות המעורבת היא דו כיוונית: מההורה לילד ומהילד להורה, כאשר כל אחד מהם יודע את מקומו, ובחלל ביניהם נוצר המפגש הבריא, ולא שכל אחד מהם חי את חיי השני.
ההורות המעורבת עוזרת לבניית כוחות הנפש בילד. הוא נעשה יציב יותר רגשית, מודע לעצמו וליכולותיו, לא נרתע משינויים בלתי צפויים בחייו, בנוי להכיל משברים, לא כופה עצמו על המציאות אלא זורם איתה, לא מחפש לשלוט… התקשורת הזוגית העתידית שלו תיבנה גם היא על יסודות אלו, ומהר מאוד יהיה בו הכוח להכיל את האחר מתוך ראיית מקומו, ולאפשר גם במערכת יחסים חדשה היווצרות חלל שיאפשר נקודת מפגש בריאה בין הפרטים.
ענבל אלחייאני היא מטפלת מוסמכת ב- NLP ודמיון מודרך
