לחץ בעבודה או בבית עשוי להשפיע על תפקוד האדם לטוב ולמוטב. הלחץ, ככל שהוא נובע מרף ציפיות גבוה מהמעסיק או מהאישה בבית, כמו גם הדחף לעמוד ביעדים, איננו מתקרב ללחץ שנובע כתוצאה מעבודה פיזית בה מקבל מדד 'הלחץ' ביטוי נוסף שהוא מעבר לתחושת המועקה הרגעית.
מחקר שנערך באוניברסיטת קולורדו בארצות הברית גילה שאנשים החווים לחץ גופני בגלל מקום העבודה עלולים להיות בסיכון גבוה לאובדן זיכרון. החוקרים, כשהם מתבססים על מחקרים קודמים שנערכו בנושא, ביקשו בפעם הראשונה לבדוק את החלק במוח האחראי על הזיכרון.
הכירו את ה'היפוקמפוסים'. לכל בן אדם שני 'היפוקמפוסים' בשני צדי המוח, הלא הם ה'אונות' האחראיות לתפקיד הניווט והזיכרון. להיפוקמפוס תפקיד ברכישה של זיכרונות חדשים לטווח קצר ולכן פגיעה בו עלולה להיות מתורגמת ל'בעיית זיכרון'.
המחקר בחן את התנהלותם של 99 משתתפים בגילאי 60-79 בכל הקשור למקום העבודה האחרון שלהם. למשתתפי המחקר נערכו בדיקות זיכרון וסריקות מוח ותוצאותיו הובאו בהרחבה במגזין הרפואי האמריקאי 'גבולות במדעי המוח האנושיים'.
על פי הדיווח, בקרב אנשים שדיווחו על מקום עבודה רגוע ופחות מלחיץ אובחנו שינויים במבנה המוח. לעומת זאת, הופתעו החוקרים להיווכח כי בקרב משתתפים במחקר שאובחנו כמי שחוו לחץ פיזי בעבודה, היו גם כאלה שלא בהכרח עבדו בעבודה פיזית. לדברי החוקרים, גם אנשים שעובדים בעבודה משרדית עלולים לחוות עומס פיזי ולחץ נפשי.
בקרב משתתפים שכן עבדו בעבודות פיזיות, סריקות המוח גילו כי ההיפוקמפוסים שלהם קטנים מאלו שתויגו בקבוצה הקודמת כמי שדיווחו על לחץ פיזי אך לא בהכרח עבדו במקום שכזה. המחקר גילה כי אנשים אלו גילו סימנים של קשיי זיכרון במידע ובפרטים הקשורים למקום העבודה.
אף אחד מהמשתתפים במחקר לא גילה סימנים מוכחים להפרעות קוגניטיביות, נוירולוגיות או הפרעות נפשיות כל שהם, אך החוקרים גילו כי השינויים שכן נצפו במבנה המוח והירידה בזיכרון עלולים להוות אינדיקציה עתידית להתפתחות שכזו בהמשך.
לדברי אגה בורז'ינסקה, חוקרת במכון בקמן לרפואה גנטית, "אנו יודעים כי לחץ יכול להאיץ את ההזדקנות הגופנית ומהווה גורם סיכון למחלות כרוניות רבות, אבל זו העדות הראשונה לכך שגם לחץ תעסוקתי יכול להאיץ הזדקנות מוחית וקוגניטיבית".
לדבריה, "מאמץ פיזי בשעות הפנאי, כמו פעילות אירובית, משפיע למרבה ההפתעה דווקא בכיוון ההפוך – גורם לנפח היפוקמפלי גדול יותר על מגוון השלכותיו. הדבר מוכיח, כי לדרישות הגופניות בעבודה עשויות להיות קשרים מקבילים ועם זאת מנוגדים לבריאות המוח".
היא מציינת ומוסיפה, כי "מרבית ההתערבויות לדחיית הירידה הקוגניטיבית מתמקדות בפנאי, ולא בעבודה. זה סוג של טריטוריה לא ידועה, אבל אולי מחקר עתידי יכול לעזור לנו ליצור כמה שינויים בסביבת העבודה שלנו לטובת בריאות קוגניטיבית בטווח הארוך".
