השנה בתפילות ימים נוראים נתפלל לה' שינקה מאתנו את האגו שהוא אחת המחלות הקשות ביותר שכולנו חולים בה.
עד חטא עץ הדעת – לא היה אגו. הבעיה באגו שהוא פגע בדימוי העצמי. מה כתוב על אדם וחווה? שהם התביישו כי פתאום הבינו שהם עירומים. למעשה, עירומים מערך עצמי.
חישבו על זה: איך שמישהו אומר לנו מילה לא במקום, מה קורה? אנחנו מיד רוצים "לנשוך" בחזרה. האמת היא שהיינו אמורים להגיב בדיוק להפך. הרי מה כתוב על צדיקים? שהם ביקשו ניסיונות של השפלה. ומדוע? הם ידעו כי רק כאשר ינצחו את האגו, יגיעו למידת קרבה לה'. הרי לעומת הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, מי אנחנו בכלל? אז אם אנחנו שום דבר וכלום – אי אפשר לפגוע בנו.
ולא, לא הכוונה שאנחנו לא שווים כלום חלילה. הכל מדובר ביחסיות להבדיל אלף אלפי הבדלות לה'.
בסופו של דבר אגו הוא מחלה שמושרשת בנו וגורמת לנו לשרוד מתוך מאבק. ואנחנו לא רוצים עוד שנה כזו של מאבק הישרדותי. אנחנו רוצים כוח אמיתי ונכון שלא יעייף אותנו. הבעיה היא שמאז היותנו קטנים מלמדים אותנו מלחמתיות: הרביצו לך? אל תהיה פראייר, תחזיר. כאשר מגדלים ילד לחסינות יתר – אנחנו מרחיקים אותו מבינת הלב, מהרגש. מלמדים אותו שרק החזק שורד. אך למעשה לא כוח פיזי הוא זה ששורד – אלא כוח פנימי. מה הכוונה?
החיזוק האמיתי לא צריך להיות באגרופים או בציניות שנפתח, אלא בכוח הפנימי שלנו. תאמינו לי, אם יש ילד שמציקים לו בכיתה, ככל שנלמד אותו לפתח בעצמו את הביטחון העצמי והמקום האישי שלו, נלמד אותו לחזק את המהות הפנימית של היכולות שנתנו לו – כך ילכו ויציקו לו פחות ופחות.
שימו לב מה קורה לכם כשתוקפים אתכן. האם האגו קופץ ראשון להגיב, או שמא אתן מצליחות להישאר רגועות ולהביט באופן ענייני על הסיטואציה? גם אם את הכי צודקת בעולם, זכרי שצדק מגיע מאגו, אך אמת מגיעה מבינה פנימית, מהתבוננות מעמיקה על כל התמונה כולה. אולי מישהו בה ואמר לך מילה לא יפה, אך אם תביטי בהתבוננות פנימית עמוקה ותעזי להביט אל תוך עצמך, תגלי שהוא צדק. נכון, זה פוגע, אנחנו בני אדם, אך זכרו כי כל מקרה כזה נועד לגרום לנו לנסות להבין מה עלינו לתקן.
רוצות להיות חזקות? רוצות לגדל ילדים חזקים? שבו עם עצמכן, שבו איתם, תבינו מהן התכונות החזקות שלכם ותעבדו לחזק אותם ולהעצים אותם ללא הפוגה, ללא חשש. כך תפתחו עולם יפה ורגוע יותר, בוודאות.
קחו לכן את ההחלטה היפה הזאת לשנה החדשה ותראו איך העולם מחייך יותר.
