הסיפור הבא התרחש אומנם לפני כשנתיים, אך בשיחה אקראית עם אחי נזכרנו בסיפור שבזמנו האיר בתוכי תובנה כל כך עמוקה – ועד היום המסר שלו כה חד, כך שאני חשה צורך להעביר זאת הלאה.
פעמים רבות אנו מדברים על כוחה של מילה ועד כמה חשיבות יש למילים, נותנים כהוכחה את האמרה 'מוות וחיים ביד הלשון' וכו' וכו' וכו'. לא חסר. אז נכון, לדקלם זה יפה, אלא שבשורה תחתונה הדבר חייב להגיע גם לרמת ביצוע כמובן.
באותו יום פגשתי מתחת לבניין את אחד האחיינים שלי בדרכו לישיבה. פטפטנו חצי דקה בדיוק. שיחה סתמית כזו של דודה שפוגשת אחיין והוא ממהר לסדר בישיבה, אז מעבר למה שלומך ואיך בבית, לא היה זמן ליותר. בתשובה לשאלתי הוא סיפר כי בעוד כשבועיים יש לו מבחן מכריע לפני הכניסה לישיבת פוניבז'. אני הגבתי בספונטניות ומבלי לחשוב הרבה: 'אה, קטן עליך. ברור שתצליח'!
עליתי הביתה ובן רגע שכחתי שבכלל נפגשנו.
יום לאחר מכן, אחי (אבא שלו) התקשר, ותוך כדי שיחה הוא מספר לי ששמע על ה"שיחונת" שלי עם הבן שלו. מה שהפליא אותי, זו העובדה שאני פוגשת אותו לא מעט בגלל המסלול הקבוע שלו שנפגש איתי אז מה המיוחד הפעם?
הוא חזר באותו יום וסיפר על המילים שאמרת לו. הן נכנסו לו עמוק ללב, השפיעו עליו לטובה וחיזקו אותו. הוא ממש הדגיש את זה", כך אחי משתף.
ואני? נפעמתי. תראה כמה כח יש למשפט קטן שיוצא באהבה ובכנות מהלב. אמרתי לו והוא ענה: אין לך מושג עד כמה…
אז זה המסר שלי להשבוע: יש לכם משהו רע להגיד? חפשו כל דרך כדי לשתוק.
יש לכם משהו טוב להגיד? חפשו כל דרך כדי לומר זאת בקול. אל תחסכו מילה טובה למישהו – אין לכם מושג מה זה יחולל אצלו.
