מחקר ישראלי חדש מגלה כי בניגוד למיתוס שנוצר בחודשי הקורונה, הרי שהידבקות מהנגיף כתוצאה ממגע במשטחים, אינה בהכרח אבסולוטית.
במסגרת המחקר, בחנו מדעני המכון הביולוגי בנס ציונה, בית החולים אסותא ורופאי המרכז הרפואי לניאדו בנתניה, דגימות שהגיעו מחולים שנגעו במשטחים, טלפונים ניידים ועוד, וביקשו להשיב לשורה של שאלות הנוגעות לתהליך ההידבקות מהנגיף.
המסקנות העלו בסברה גבוהה, כי תוחלת החיים של הנגיף על משטחים או כל בסיס שאינו מן החי, מוגבלת ואינה מגלה סימני שרידות בתנאי מעבדה. מה שמפריך במדיה מסוימת את התזות והחרדות מפני נגיעה במשטחים ושאלת שרידות הנגיף עליהם. השערות עליהן נסמכו גורמי הבריאות ברחבי העולם בבואם להטיל סנקציות ומגבלות על התושבים.
עורך המחקר ד"ר טל ברוש, מנהל היחידה למחלות זיהומיות באסותא אשדוד ומרכז, והצט"מ (הצוות לטיפול במגיפות) המייעץ למשרד הבריאות, שערך את המחקר עם ד"ר רגב כהן מביה"ח לניאדו וד"ר שי וייס מהמכון הביולוגי, מסביר כי "שאלת ההדבקה ממשטחים עלתה הרבה בתקשורת, והיו דיונים כמה זמן הנגיף שורד על משטחים מחומרים שונים. מלכתחילה אינני סבור שיש הרבה העברה ממשטחים או זיהום ממשטחים".
לדבריו, "אין לנו שום הוכחה אפידמיולוגית שמישהו נדבק ממשטחים. אנחנו יודעים שהנגיף 'מזהם' את הסביבה שמסביב לחולה אך אין זה אומר שהוא מידבק. זהו המחקר הראשון למיטב ידיעתנו שבדק נוכחות נגיף חי ומידבק על משטחים, ובינתיים לא הצלחנו להוכיח שהדבקה ממשטחים היא אפשרית".
