כאשר מסתכלים בעיניים של פסיכולוגיה יהודית וכמובן כזו המקבלת סימוכין ממקורות גדולים כמו הקבלה, אנחנו צריכים להתפתח כל החיים. מה שנראה לנו כמו רע, הוא דבר שמגיע על מנת שנפתח אצל עצמנו טוב.
למעשה, רוב ההתפתחות היא דרך בעיות. העניין הוא שאדם חייב לקחת אחריות על עצמו, אלא שאנחנו מכורים לרעלים. רעל שבא בגלל רצון עז שלנו למשהו מסוים וכבר לא יכולות אם אין לנו את אותו דבר, רעל של תוקפנות, רעל של בורות – הכוונה שאנחנו תקועות ולא מבינות כלום בסיטואציה שמתרחשת.
כשאנחנו נותנות מקום לרעלים האלו, נולדים בנו עוד רגשות שליליים: עצבנות, הכחשה, אלימות מילולית כגון: איזו טפשה אני וכו'. הרעלים הללו לוכדים אותנו בהם וכולאים אותנו. למה הדבר דומה? לאישה שיושבת בבית קפה מול נוף מדהים, אך היא רואה רק את העוגה שנמצאת מולה והיא משתוקקת לאכול אותה כבר. או אישה שיושבת בבית קפה עם נוף מדהים ונדיר, אך היא מתמקדת במילים שליליות שהיא מטיחה בעצמה או מטיחים בה.
מה עושים? ראשית כמובן צריכים להתפתח ברמת האמונה שלנו. אמונה בעצמנו, אמונה ביכולת שלנו, אמונה שהכל קורה לטובה והכל קורה כדי שנצמח ונתפתח. איך פותרים בלגן שלם? מחפשים נקודה אחת קטנה שאותה אפשר לעשות ומתמקדים בה. גם קשר סבוך, לא ייפתח אם לא נתחיל בקצה קטן שנתחיל להתיר אותו.
על פי רוב אנחנו מחכים שאחרים יעשו עבורנו את העבודה. יתנצלו על מה שעשו לנו, יפסיקו להכאיב לנו וכו'. אנחנו צריכות לפתוח חודו של מחט, לקחת את המחשבות למקום חיובי במקום למקום שלילי, להביא עוד אור, ולהחליט שאנחנו הכי טובות בדיוק כמו שאנחנו. גם אם תטעו – מותר לכן לטעות, אבל תשאירו את הסמכות אצלכן, להחליט, לטעות, לעשות, אל תתנו לאחרים לשלוט לכן ברגשות או במה שהם חושבים שאתן צריכות לעשות.
אם יש לך יכולת החלטה פנימית – את מנצחת את החיים. מותר לקחת עצות מאחרים, אבל ההחלטה הסופית בכל דבר, היא רצון הלב שלכן.
